מכבים את האור
ושוכבים זה לצד זו
בחושך
אי אפשר לראות את הצללים
והצל לא יכול לראות את הקמטים
תמונות מסודרות בתוך מסגרות קטנות
אני מנסה לשים לב
אם הכלב עוד נובח בחוץ
את אומרת לי תמיד, תפסיק לדאוג
ואז מסתובבת אל הצד השני
פעם אהבנו
ואז המציאו כללים
עוד שעה בטח אקום
ואביט מהחלון
איך השכנים חוזרים
האורות יידלקו
דלתות ייטרקו
ואת תמשיכי לחלום
חלומות, אני מתעורר מהם
לא זוכר את הפרטים
רק רגעים שלא יכולתי, לא לאבד שליטה
שוכבים זה לצד זו
את החטאים אספנו
והנחנו בתוך מגירה בצד
אני יודע, כול רגע מישהו מאיתנו
עלול לפתוח אותה
אני קם, ומטייל בבית
מה הבטחנו, שלא ידענו לקיים
מה קיימנו, שהסודות היו גדולים מדי
אני מתבונן בך, ולא זוכר מה לא ידעתי לומר
חלומות מתוך לילה אחד
נופלים אל תוך מציאות
שלא ידענו להגשים
ועוד מעט אני אקום, ואדליק את האור במטבח
כוס מים, ואחר כך עיתונים ישנים
לאן שלא ברחתי, תמיד חזרתי
משאירה לי דלת פתוחה
ומקבלת את פניי
בשקט
ואת מסתובבת מתוך השינה
מסתבכת בחלומות
שלא יקיצו ממך
אולי נשאיר מכתב, אולי נשאיר תשר
ונעזוב
אחרי שנים נחזור
אל תוך לילה כזה, לא נישן
רק נסתבך בתוכנו
קשרים שלא נותנים לנו מנוחה
פעם אהבנו
ואז, שכחנו את הנאמר
מה הבטחנו, שלא ידענו לקיים
אני מביט החוצה
השמיים מתחילים להאיר
השכנים יוצאים לעבוד
אני מביט בפועלי הזבל, שיחזרו עוד מעט הביתה אל המיטה שלהם
ומנסה להיזכר מה חלמתי
שהשאיר אותי, מביט בך
ולא יודע מה הייתי צריך לומר
