מניחים את העיתון על השידה
פותחים קופסת סיגריות חדשה
את אומרת
אולי היום ניסע רחוק
אני מדליק את הרדיו
שוב דיווחים על קרבות רחוב
אני מביט בך
יכולנו לחיות ככה שנים
עד שהזמן היה מתייג אותנו
כמו את האחרים
חלונות סגורים
אור קלוש נכנס מבין התריסים
כבר חלמנו את הכול
אז עכשיו אנחנו ערים
שבוע שלם
ועוד פעם נכנסים למעגל
את עובדת במשרה מלאה
אני עובד שאפשר
לא מחפשים תשובות בחשבון
נועלים דלתות שלא ייכנסו זרים
גם את הזמן מחקנו
נותרנו רק עם הפחדים
בעיתונים כתבות על זמרות עם שיר אחד וריקוד
וכמה קשה לחיות, שכול היום צריך לחייך למצלמות
פעם היו צריכים לעשות משהו כדי להיות מישהו
היום, אנחנו צוחקים
צריך שמשהו יעשה אותך מישהו
ואחר כך נשארים עם הזיכרונות
את סופרת פחדים, ואני חרטות
את כול מה שאספנו, לא נוכל להשאיר במשך זמן רב אצלנו
טיפולים ובריחות
אני מחבק אותך
את אומרת, אולי ניסע רחוק היום
וברדיו מדווחים על סערה
אהבתי אותך גם שזה לא היה מובן מאליו
אהבת אותי גם שהפסקתי להבין
מילים ספורות, וחצאי משפטים
הכול מתחבר
עד שאין לנו סיכוי להתחיל מחדש
מהמיטה
התקרה נראית קרובה
מתקרבים ומתרחקים בכול רגע
עכשיו, את לא אומרת מילה
כוס מים, וכדור לבן
תביטי עוד בוקר עלה, ושוב הוא נגמר
עד שהכול מתפוצץ, אין לנו צורה אחרת להסביר את הדברים
אני מעלה תמונות בראש
את מחפשת הסברים
כמה עוד אפשר לחיות, מזיכרונות וקטעי יומנים
בכתב לא ברור
ערום חלקי, ואת נוגעת בי כמו טובלת ידך בדם
אחר כך מתנקה
על השידה, יש חיים שלמים שמחכים לנו
בחוץ יש עולם, שעדיין לא נפתח
ורק אנחנו שרועים על המיטה מחוסר כוונה
אני אוהב אותך, בכול מגע זה שמתנה
את צוחקת, בטלוויזיה שוב אותם אנשים
מתמכרים לאט לאותה תחושה של ניצחון
והוא בכלל לא מגיע, אלו רק אשליות
אני נוגע בך ונדמה שאין לנו יותר מה להפסיד
את מחבקת אותי
ואנחנו נרדמים
בשמיים מטוס עובר אותנו, ומגיע ראשון
את מה שהיה לנו, שכחנו מזמן
עוד רגע ועוד מגע, יש דברים שלא ניתן לפרק בבת אחת
אז אוספים הכול, עד שאין מקום לחרטות
שנקום תאמרי, בוא ניסע רחוק
ואני אצחק, זה הכי קרוב שאפשר
