"שיח השדה" (בראשית ב')
האדמה והשמיים הם הבית שלי
הזמן ישוב לו סביב האש
הלמות הלב כציפור מתדפק על גזע עץ
חדוות קולות העשבים הרוחשים
נוטות אל השמש כתינוק היונק משדי אמו
הזרזיר הנוצץ שלאור השמש משתנים צבעיו
ברואי העולם בעלי נפש
כמאמר אבי הרופאים
ואני שבכוח חלב תולדות השמיים שורדת
נעשית אין ונכללת באחדות
השיחה בוקעת מעמקי עמקי העמקים
והיא קרובה לדיבורי תפילה
תחינה, תשוקה, וגעגועים
כאישה המספרת עם אהובה
אני מגביה מכלילה
סוף המעשה במחשבה תחילה
