"כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר"
(תלמוד בבלי, ברכות, פרק א')
השעון הביולוגי שלי מכוון לזריחה
ואני ממהרת לקום לכתוב.
לפני שגל המחשבות השכלי יתערפל בגלי הדמיון האורב-
שידוע, שלהט החרב המתהפכת, והכרובים-
הושמו: לשמור על דרך עץ החיים.
המגירות העמוסות בפרטים לרב-
מחכות לשבת במקומן בתמונת הפאזל השלם.
הניצן רוצה להיות בהקשרו הטבעי בין הפרח לפרי
האבן רוצה לחזור לקרקעית למטה
והאש תמיד שואפת למעלה.
ככה אני כותבת כמו אויר לנשימה
תגובות