זוכר אותנו
נעים במערבולת
בתוך אותם קסמים
שלא ידענו להפיג
לא ידענו להבחין
מה שלנו
ומה שייך לאחרים
כיבוש
ותחושות שלא ידענו להפריד
מה שלנו, מה לא
עם פנים של מלאכים
שוטטנו ברחובות
ביקשנו נדבות
מאנשים שלא ידענו
מה הם השמות
בבתי קפה זוהרים
הצטלמנו, מול האור
מול השקט הנוצץ
חיוך אחד
אחר כך לא היה לנו
מה לתת יותר
זוכר אותנו
נעים בין רחבות עמוסות
לבתים ריקים
שם שתינו ועישנו הכל
לא היה לנו מושג על החיים
אבל ידענו מתי יוצאות הטיסות
ועל מה דיברו הספרים
אלה שכולם מדברים עליהם
והאובדן שחשנו
לא היה שייך לאיש
והפנים שראינו בטלוויזיה
לא הכרנו אותם
מעבר לאמירה
מעבר לסיסמה
שלא הכרנו את מהותה
כן הזוהר, לקח וצבע אותנו יפה
כאילו היינו שווים
אבל הרגשנו תמיד
יותר חכמים, יותר מתוסכלים, יותר אבודים
אולי זה אנחנו שלא למדנו את הכללים
מה הם רצו מאיתנו?
עולם שלם שנע במעגלים חופפים
זוכר אותנו יורדים אל הנהר
זורקים אבנים
מטיחים בקבוקים ברצפה
אחר כך שרנו בקולי קולות
שירים שלא ידענו את סופם לזכור
שמענו יריות, וראינו חיילים באופק
כיבוש שלא ידענו, מי הוא לנו
ומי זה שמביט בנו דרך הגדר
לא היה לנו מושג בחיים
לא היה לנו מושג על צדק
אבל ידענו את כל בתי הקפה
את המלצריות היפות, שנעות בריקוד של הליכה בין השולחנות
כמו הן היו שלנו, אבל התמזגו הן עם הרקע הריק
וזוכר אותנו, מתערבבים ברחובות, מבקשים נדבות
ומאמינים שאנחנו יודעים לספר הכל
