הכל התחיל באותו יום, אותו יום ארור, אותו יום שהרס את חיי היום שבו אמרתי "כן אני יודע" לאדם ההוא לאדם ששאל אותי "תגיד אתה יודע איך אני יכול להגיע לחיפה?".

אז כך זה מתחיל...

קוראים לי אורן ביטון ואני גר בחיפה אני אוהב מאוד לטייל את הארץ, לבלות עם חברים וכו´.

לפני בערך כשנה התקשר אלי חבר שלא שמעתי ממנו שנים, זה היה די משמח כי היינו חברים טובים מאוד בעבר הוא אמר לי שהוא קיבל את המספר שלי מחבר משותף אחר שיש לשנינו (גם ממנו לא שמעתי שנים) דיברנו דיברנו ולבסוף החלטנו להיפגש ככה בשביל להעלות זיכרונות הלכתי לפגוש אותו הוא גר כיום בנתניה. בעודי הולך לי ברחוב בנתניה בדרכי להגיע אל המקום שאני ואותו חבר קבענו להיפגש. עצרה לידי מכונית, זו הייתה סובארו לבנה ישנה, היא הייתה ממש הרוסה נראתה ממש כאילו באה מהשטחים, למרות זאת היה בה דבר אחד שמשך אותי בה זו הייתה בובה (די מגעילה) שהייתה דבוקה על המראה שבמכונית, אתם יודעים איפה ששמים את הרייחנים למכונית בקיצור בתוכה היה אדם היה בו משהו מוזר, משהו לא מובן הוא נראה כמו אדם מפוחד, היו לו עניים כמו של אחד מטורף הוא פתח את חלון המכונית ושאל אותי "תגיד אתה יודע איך אני יכול להגיע לחיפה" אני ידעתי את הדרך שהרי אני עצמי גר בחיפה עניתי "כן אני יודע" סע ישר תעלה פה על כביש החוף וסע עד שתגיע למחלף חיפה דרום שם זה חיפה.

הכל נראה בסדר המשכתי בעיניינים שלי ומהרתי כדי להגיע למקום שקבעתי עם החבר ממש נהנתי להעלות זכרונות ולדבר עם אותו חבר. לאחר הפגישה הלכתי הביתה, הורדתי את הנעליים, הלכתי עשיתי מקלחת ולא היה לי כלום מה לעשות אז התיישבתי לי מול הטלויזיה סתם כדי להעביר את השיעמום ואז הדבר הזה קרה.

הייתה פריצה לתוכנית של מהדורת חדשות שהודיעה שקרה פיגוע בחיפה במקום שאני מכיר זה היה מקום בילוי הומה אדם מקום שהייתי בו הרבה פעמים אני וחבריי זה היה בן המקומות הבילויים המועדפים עלינו .

אני שקיבלתי פחד ודאגה רק ממחשבה שיכול להיות שמישהו שאני מכיר נפגע המשכתי לראות את המהדורה כשהתחילו להגיע פרטים נאמר שנהרגו 3 אנשים ושיש יותר מ-80 פצועים ובינהם יותר מ-12 פצועים אנוש. במשך כל המהדורה לא האמנתי ולא העלתי בדעתי שמישהו מחברי נפגע לכן לא הייתי ממש בהיסטריה ואך ורק הרגשתי עצב מסויים על ההרוגים והפצועים שמסכנים איך נהרס ככה עולמם חשבתי לעצמי.

ואז קרה הדבר הנורא ביותר שיכל לקרות לי הדבר שבחיים לא העזתי לדמיין שיקרה לי הייתי בהלם כה גדול ראיתי את זה ראיתי את הדבר הנורא הזה ראיתי את הבובה (הדי מגעילה) הזאת מהמכונית של זה ששאל אותי לא האמנתי, הייתי בשוק באמת שהיא אפשר לתאר איזה רגשות עברו לי בתוכי ומיד מוחי התחיל להתפוצץ מרוב מחשבות...

האם האיש הזה בחיים?

האם אני שלחתי אותו למותו? בזה שאמרתי לו איך להגיע לחיפה

האם האיש הוא המחבל עצמו? ואני עזרתי לו להרוג את כל האנשים האלה?

מי הוא? למה הוא שם? ומה החלק שלי במה שקרה?

אחרי שעבר זמן ושאכלתי את עצמי עם המחשבות הגיעו סוף סוף עוד כמה פרטים על האירוע במהדורה הודיעו "המחבל הגיע דרך כביש החוף ועצר כנראה במחלף חיפה דרום ומשם המשיך למקום האירוע הוא נסע בסובארו לבנה וכנראה התפוצץ בשעה 8 בערב"

הבנתי שאותו איש היה המחבל אותו המחבל שהרג ופצע את כל האנשים הללו אותו האיש שאני כוונתי לאיך להגיע לחיפה.

יום אחרי כבר הודיעו "נרצחו 8 אנשים ויש 60 פצועים 3 מהם פצועים אנוש, 7 פצועים קשה והשאר פצועים קל" זה פשוט שבר אותי עצם המחשבה שיש לי סוג של אחריות ואשם על ההרוגים האלו.

עד היום לא עוברת שניה אחת בלי שאני חושב מה היה קורה אם רק לא הייתי אומר לו "כן אני יודע".

הבהרה:כל הסיפור הוא המצאה כמובן. כתבתי אותו כי פשוט חשבתי מה יקרה לי עם פעם באמת ישאל אותי האיש הלא נכון את הדרך.