סיפור
מעשה שהיה
צב קטן
ושמו
עצב
הלך לאיטו
וטייל
סתם כך
לאור היום
וחשכת הליל
יום אחד
בעודו מטייל
פגש הצב
מבלי משים
ב…
נמלה
"שלום" אמר
והנמלה לא ענתה
הצב לא הבין
אך המשיך בדרכו
סובב סביב עצמו
והנמלה...
הבינה פתאום
שאמרו לה שלום
סבבה לאחור
והחלה במרוץ
שבעצם
לא היה זה מרוץ
כי תוך שניות
נעמדה לצדו של הצב
"שלום" אמרה
"סליחה שלא שמתי
לב קדם". התנצלה.
"זה בסדר" ענה הצב
"מה שמך?" שאל
"שמחה" ענתה
"שמך בודאי עצב"
נבאה
המום ונדהם
"איך ידעת?" שאל
צחקה
"זה לא מצחיק"
ענה הצב ברוגז
"אל תכעס" אמרה
"כמים הפנים לפנים
כן לב האדם לאדם"
נבהל הצב
"זכותי להיות עצוב"
אמר לפתע
"יופי" אמרה
"חיים נהדרים..."
הצב לא הבין
עד עכשיו חי
חיים שקטים
כביכול
ופתאום באה הנמלה
ומרעישה לו
"אתה יכול להיות מאושר"
אמרה
"אני יכול להיות מה?"
"מ-א-ו-ש-ר"
"מה זה?"
"אתה יכול להסביר למישהו
עיוור מהו צבע אדום?" שאלה
"לא"
"אז כיצד אסביר לך מהו
אושר בעודך מריר?"
"מה אני יכול לעשות
כדי להיות מאושר?"
"עכשיו אתה מדבר
לעניין" אמרה
"עליך לעשות!"
"מה לעשות?" התעקש
"נדמה לי שאמרתי די"
אמרה הנמלה
והסתלקה…
והצב?
נשאר לבד שוב
אבל הפעם
הוא לא אהב את
הבדידות הזו
כי עד עכשיו
הוא לא ידע
שיש
חיים...
וכעת כשהוא יודע
הוא גם רוצה לנסות
אז
הוא עוזב את הרחוב
ונזכר שיש לו
שריון
והוא לוקח איתו
את הנמלה
בליבו...
מידי פעם שב הצב
אל הרחוב
אולי יפגוש פעם
את "שמחה" הנמלה
והנה
יום אחד
ראה הצב את הנמלה
וקרא לעברה: "שמחה"
"האם מכירה אני אותך?"
שאלה בתמיהה
"ודאי"
"ומה שמך?"
"אושר" ענה
"אבל הכרת אותי
בשמי הקדם "עצב"
גיחכה הנמלה
"הלך יקרא עצב?"
"האינך זוכרת את המפגש בינינו?" שאל
באכזבה...
"לא, אבל ודאי היתה זו נמלה אחרת, הלא כולנו קרואות "שמחה"
"להתראות" אמרה
והלכה
חשב הצב ותמה
לפשר הדבר
אבל בעצם
התשובה פשוטה
שהלא
כבר נאמר
"לך אל הנמלה עצל"
ואולי
"לך אל הנמלה עצב"
אז תודה לך נמלה
תודה...
תגובות