שלום זהו ספרו של חברי יוני כל פעם אשלח פרק אז אשמח אם תגיבו דעתכם תודה חיים.                   מגִנזי

הקבִינט

המצוּמצם

מאת

יונאיש

פרק א´- מעשה בבוזוקי

מעשה, ופעם נזדמנתי לביתו של חברי משכבר הימים חיים ישראל הלוי, או בכינוי "חיימו´ס". כן, כן, במבטא יווני.  לא חלילה שזקניו  נולדו בארצות הבלקן, אלא מעשה שהיה כך היה.

היה חברי ח"י (חיים ישראל) הלוי, שומע לו מנגינות יווניות במחשבו, והיה מוריד שירים ומנגינות יווניות. לא כשאר ההמון העסוק בהורדת שירים הגיוניים של מצעדי הפזמונים, שונה היה ח"י הלוי. הוא היה שומע כל  העולה על ליבו, ממוסיקה קלאסית, ועד שירי רוק מארצות שהשפה הרשמית שם היא לא אנגלית, אם הבנתם את כוונתי.

פעמים ואף הטלפון היה מצלצל בשעות לא שעות ומעיר את ח"י הלוי שהיה נרדם בכיסאו המסתובב. לבטח תשאלו מי הוא זה המטריד את מנוחתו, אלא הדברים הפוכים בתכלית ההפוך. שכניו שנרדמו לפני שעות כה מרובות, התעוררו לצרחותיו של המיתרים החשמליים של דורנו אנו, שיצאו מין הרמקולים הפתוחים בצורה לא מבוקרת בהתאם לשעה זו. כן, כן, זה היה קורה לא פעם ולא פעמיים וח"י הלוי היה קם בבהלה. בבהלה משתי סיבות. סיבה אחת, אם תמצא את עצמך קצת הרבה לפני חצות מול רמקולים שואגים איך תגיב. שנית מי זה החצוף הזה המחייג בשעות לא שעות ומעיר את כל ישני הבית.

על כל פנים הוא קם משפשף את עיניו וניגש לעבר הטלפון הלא פוסק מלצלצל. אולי זו טעות, היה ח"י הלוי חושב. אבל לא, התלבט בליבו, אולי זה קרוביו מחו"ל. כן, יכול באמת להיות כי ב"סטייק" עכשיו הם יושבים, ונהנים מאור החמה הצהובה והמתוקה. כן, כן, בודאי הם התגעגעו כל כך לקולו הערב ולכן התבלבלו בשעה. כך גמר בליבו.

אך אבוי ברגע שלחץ על כפתור המענה וקירב את אוזנו לשמוע ברכת שלום מצידו השני של העולם, נשמע שוב קולו המוכר והמצלצל של השכן. כן, השכן שלא יושן זה לילות כל כך רבים.

ושוב  אמר בקול ,"ח"י הלוי אתה מוכן בבקשה לכבות את המוזיקה הזאת? אנחנו מנסים לישון כאן, אם לא שמת לב.שאלה לי אליך פתח השכן ואמר. אתה נוהג להסתכל בשעונך גם לאחר שהמחוגים עברו והריעו בצפצופיהם שעכשיו כבר חצות? יש לי עצה בשבילך. תמיד תסתכל על השעון עד שאתה נרדם...". אמר, ניתק וחזר לשנתו.

ח"י הלוי המסכן, זה כמה זמן שלא דבר עם קרוביו שב"סטייק", ולא עוד, אלא שחצופים מטרידים את מנוחתו בצלצולים בשעות ה"עדינות" של הלילה, ולא עוד אלא שצועקים עליו כשהוא חצי מנומנם. איך הם מעיזים, והם טוענים שאני הוא החצוף, חשב לעצמו.

אך לכל תקלה ח"י הלוי מוצא עניין טוב. נו טוב, לפחות הם רככו את שנתי. מה זאת אומרת רככו? לבטח אתם שואלים. אך תפעילו לרגע את הקופסה שמבצבצת מעל לכתפיכם. והלא הוא נרדם בכיסאו, ועכשיו "בזכות" טלפון זה ישכיל לעשות ויחבוש את מיטתו ויישן שינת מלכים. הוי סליחה, את השעה כבר ציינתי. אנו מדברים על 4:30, כן, כן, הרבה לאחר "חצות".

אבל אפשר להגיד שסטינו לגמרי לגמרי מין הנושא העיקרי, שהוא מדוע קוראים לח"י הלוי, "חיימו´ס". ובכן, כפי שכבר ציינו אהב ח"י הלוי מוסיקת עולם וחשקו ידיו לנגן על כלי שנקרא בלשון העם בוזוקי. פעם זימנו רגליו והיה במדינת אוקראינה. כן, לא אספר למה נסע ומה היה שם, אלא ניקח את ענייננו ונסתלק משם. ובכן היה בחנות באחת הערים המושלגות, ומצא שם כלי ישן שחשקו ידיו, ולרגע לא האמין מה עושה כלי שכזה בארצות לא לו. בכל אופָן, שאל כמה כלי זה עולה, בקושי שמע את מחירו של הכלי, שילם לו, ונעלם.

ומשום מה בקושי שמע? משתי סיבות. הראשונה, להוי ידוע לו ולכם, שאינו היה ברחובות ארצו ונושא ונותן בלשון אמו, (שבמקרה שלו ספציפית, אי אפשר לומר זאת, כי גם אימו של אימו לא היתה ניבה בלשון ארצנו). והסיבה השנייה היא, שמאוד היה מופתע, ולא היה מעניין אותו מה מחירו.

והשאלות הולכות ומתחזקות. איזה אדם אינו אכפת לו ממחיר חפץ כל שהוא? בין אם זה מכונית, בין אם זה גומי לעיסה שכנויו מסטיק, או בלעז "גאמ". אזי, מדוע לא היה אכפת למכרנו מחירו של בזוקו? הרי לא היה מגבירי העולם, ומדינה זו לא היתה מדינתו האחרונה הנשארה לו לבקר באירופה, לפני שיסמן על הגלובוס בחדרו שביקר ותייר כבר בכל היבשת.

אלא מטרת נסיעתו היתה להטיל עוד מספר "מטבעות" לקופתו שבבנקו, ולא עוד אלא חציו השני עסוק היה בהתנדבות לידידנו הקרובים שבארצות השלג.

אך חושף אני יותר מדי את עניין נסיעתו של זה, ובהקדם דברי פתחתי ואמרתי, שרוצה אני לקחת את מעשה הבוזוקי ותו לא. אבל מדוע נאמר שלא היה מעניין את ליבו מחירו של כלי זה, והלא כפי שציינו לא נגיד היה. אלא כך הוא העניין. כשיצא ח"י הלוי את החנות, אמר בלבו, איזה מזל שמצאתי כלי זה כאן. הייתי קונה כלי זה בכל מחיר שהוא, ועוד כהנה וכהנה משפטים דומים, לא בתוכנם אלא במהותם. ולמה אמר זה, אלא שהיו ידיו כל כך רוצות לאחוז בכלי זה, עד שגמר בלבו להפליג ולהטיל את עוגנו בארץ המקור לכלי זה, הלא היא יוון.

אך כמובן שהיו אלו דברים בעלמא, ולמרות זאת היה נוהג בכל ליל שבת, שהיו השניים נפגשים היו משוחחים בניהם על הא ועל דא. ובכל אחת משיחתם היה ח"י הלוי רומז לו מעניין נסיעתם לאיי הבלקן. אך לבטח שואלים אתם מי הוא אותו בחור שהזכרתי שהיה מדבר עם חיים ישראל הלוי, מדי שבת בשבתו? הרשו לי להציג בפניכם את גיא, או בכנויו, "גאיו´ס קלפו´ס".

 ושוב בטח שואלים אתם אם שמא קרוביו הם מארצות הבלקן, ואהנהן בראשי לחיוב. אכן כן, אמו היתה, זאת אומרת עדיין, זאת אומרת הוריה נולדו ביוון. ולכן שיגעו ח"י הלוי מדי ערב שבת בשבתו, מפני שמקורו ביוון היה, ארץ מקור הכלי הנחשק.

לא כי "גאיו´ס" היה יודע את שפת סבו וסבתו, שכאשר ואם כאשר, יסתובבו בחוצות יוון, "גאיו´ס" ישמש לו כעזר לשוני. אלא רצה דווקא בו, מפני שיש לו מין קירבה לארץ זו מצד משפחתו. והרשו לי לציין שאף "גאיו´ס" בעצמו בוא נגיד, לא היה מעניין אותו כל כך מה קורה עכשיו בארצות, זקני זקני, משפחתו.

אפילו מאכלי ביתו לא היו בסגנון יווני. אך כשהיה הולך לסבו מדי חג בחגו, היה נוגס יחדיו באבטיח קר וגבינה מלוחה, שזהו הרי מאכלם הרשמי של היוונים. לא מאכל בפועל הוא, אלא קינוח בעלמא. בכל אופָן, יהיה איך שיהיה, היה נהנה מכל ביס וביס ואוכל בשקיקה. מפני שלא בכל יום היה נוגס בשניהם כאחד. אומר אני כאחד  דווקא. מפני שאבטיח, לא רק הוא, אלא כל אחד אוכל בימות החמה, וגבינה מלוחה מי לא אוכל בכל שלוש מאות ששים וארבעה ימות השנה. חיסרתי אחד בכוונה, והמבין יבין.

והרי לכם בנימה אישית מצנוע מעלתכם, (שאיני כל כך קשור לזה הסיפור, אך בכל זאת אביע את דעתי הצנועה), מה חושבים היוונים הללו, מה העניין הגדול רק אבטיח וגבינה מלוחה, והופכים מאכל זה למאכל הרשמי של המדינה. אך לאחר מספר מחשבות נראה לי  שהבנתי שכל החכמה כי:

"חיברום ועשום כמאכל אחד לקינוח,

("לא") לאחר כל ארוחה בשדה הפתוח".

(הלך החרוז אך ישנם הלכות שחשובות הרבה יותר ממאכלים יוונים, שהולכים בזוגות).  

ונחזור עכשיו לח"י הלוי שאי שם באירופה, ולכן כשיצא את החנות לא היה מעניין אותו כל כך כמה עלה הבוזוקי, כי הנסיעה לארץ המקור לבד, היתה מחמשת את מחירו של כלי זה. למרות שזה היה רחוק רחוק, זאת אומרת המחשבה מלנסוע לאיי שם, ורק בשביל מה, לקנות איזה כלי עם קול של, לא חשוב מה. ושלא לדבר על "גאיו´ס" אשר שחק (עם נקודה מעל צדו השמאלי של השי"ן) עימו בכל פעם שיזכיר עניין זה. הוא היה יודע כמה ח"י הלוי רציני בקשר לעניין הזה, אם היה כמובן מסיר את עורו ומבין את אשר לליבו. בכל אופָן היה ח"י הלוי שמח וטוב לב פעמיים. ועל שום מה פעמיים? פעם אחת על שקנה את אשר ידיו רוצות, ופעם שניה על שיפסיק להתבזות עם מחשבות על יוון עם "גאיו´ס" בערבי שבתות.

ועל שום זה נקרא "חיימו´ס", על שהיה מגנן מנגינות יווניות. אפילו בלילות של ירח מלא רק הוא וכלו, וכל התנים מלווים עם קולם את צלילי הבוזוקי הנשמע למרחוק, ומרגש את כל עובדי הלילות.

ובכל מאורע כל שהוא, היה מביא את כלו, העטוף במין תיק הנקרא בלעז "כיי´ס". כן, כך היה שומר על הבוזוקי כאילו היה זה כלו הראשון, שלא אספר לכם עוד כמה כלים מכלים שונים היו לו בביתו.

והיה מנגן בו כפי שכבר צוין בכל מיני מקומות. אם זה במה שנקרא "על האש", אצל ידידיו משכבר הימים שנחשוף את שמותם בהמשך הדפים, או בשמחות למיניהם של קרובי משפחתו, ושל אחרים שהיה בהם ממלא את קופתו בחשבונו שבבנקו, שהיה בו אוגר את כספו. שאם היה נוסע עם "גאיו´ס" ידידו, ואם כמובן היה חברו נענה לבקשתו להפליג לאיי הים, היתה קופה זו ממזמן מתרוקנת מתכולתה. אבל למזלו נשארו הדמים בעינם, ויכול שוב לחשוב על חלומות רחוקים מעבר לים.

מעבר לים הא קשיא, הרי אמרנו שהיה שומר זוזים אלו לנסיעתו עם "גאיו´ס" לקנות את מחמדו ועכשיו מה לו מעבר לים?

אלה כך יש לפרש את פני הדברים, שהיה עצוב ח"י הלוי. תשאלו מדוע? ואענה, משום שחברו השני מ"הקבינט" היה אף הוא שואל בשלמו בערבי שבתות ורומז לו מעט, טיפין טיפין, על נסיעתו. אבל בחורנו האלמוני הוא בחור רציני לא כמו "חיימו´ס" שלנו שרוצה לעגון רק מטרים ספורים ממדינתו, אלא הוא היה בחור עם קלסה, לא פחות ולא יותר. היה רוצה להגיע אל "היונייטיד" או בלעז, "סטייק", בכבודה ובעצמה.

טוען היה שברצונו לפוש מעט. מעט אתה אומר? אלא כחצי שנה. כן, חצי שנה, והיד עוד נטויה. כך היה אומר. (כן זכור לי שלא הזכרתי את שמו, ואף לא את כינויו, כ"חיימו´ס" וכ"גאיו´ס", ואף לא את עניין נסיעתו, אלא כל דבר בעתו).

לפני קניית בוזוקו, ח"י הלוי המסכן היה מהנהן בראשו כל פעם שהיה שואלו חברו מעניין הנסיעה. לא שהיה מהנהן את ראשו בהסכמת הצטרפותו למסע, אלה באותו הזמן היה מדמיין את עצמו שם בין הגלים של "כרתים" עם בזוקו שקנה זה עתה, בדרכמות מועטות וראשו עולה, ויורד, עולה, ויורד, וחברו הטוב הבין זאת כמין הסכמה.

וכפי שנאמר היה אכול מפנים בכל פעם שהיה מזכיר זה החבר את עניין "היונייטיד", כי בתוך תוכו גם הוא היה זקוק למנוחה שכזו, לא כאותו חבר לכחצי שנתון, אלה לימים ספורים שבהם ישכח קמעה מין עבודותיו. ועל זה היה ליבו גונח ונעצב, על שהיו שתי יבשות וקופה אחת. וכאשר מעניין הבוזוקי נפטר, יוכלו שניהם לנסוע לאתר. (אתר, כמובן בלשון ארמית נאמר, כי אם לא כן, לא יהיה שום קשר לעניין), ויהיה הוא בערבי שבתות מהנהן לחברו בראשו לחיוב, ולא כי גלי כרתים נושקים לעורפו לא, לא עוד, כי מחשבותיו כבר לא היו נודדות באיי שם, שישוחחו מעניין הנסיעה ליבשת הרחוקה.

אל תדאגו ידידיי, נסביר לאט לאט, מעניין העבודות שמהם רצה "חיימו´ס" להרפות ידיו, ועקב זאת להתלוות לחברו הטוב. וגם מיהו אותו חברו המסתורי שרצה ליקח אתו ליבשת הרחוקה.

אך מחברו בואו ונתחיל, את זה שרוצה לראות ולצעוד ב"יוניידט", שהוא חברו השני ב"קבינט" ושמו הוא יצחק ב.

מה אומר ומה אדבר, חושבים אתם שמא ידידי נושק לגיל הששים, ועובד הוא באיזה מוסד מסתורי. אומר לכם, טועים אתם. ושמא תשאלו מה זה שמו, או על שום מה זה שמו? כי לשני החברים היו שמות אמיתיים וגם כינויים, ואילו לזה, העניין לא ברור.

אפתח ואומר, יצחק על ששמו האמיתי הוא יצחק, וב´ (זאת אומרת לא ב´, סיבה שניה למה קוראים לו יצחק, אלה ב´ מעניין יצחק ב´), כשחושבים על זה אינני זוכר באמת. מה עניין ב´ זה, אולי זה קיצור לשם משפחתו, או אינני יודע,ואתם שבכלל לא מכירים אותו אילו תציעו דעתכם ותאמרו לי, אולי יש לך שני חברים ששמם זהה, ולכן לראשון קורא אותה פשוט יצחק, ולשני קורא אתה יצחק ב´. טעות. טעות, איני מקבל את דעתכם. ותשאלו מדוע? אומר לכם. לא מפני שאיני מכיר יצחקים אחרים, אלה כפי שכבר ציינתי איני זוכר בדיוק מהיכן הגיע כינויו של זה. וכפי שאמרתי הכי מסתבר שעניין הב´ הוא קיצור שם משפחתו. ואם כבר ספרתי וחשפתי את ידידנו החדש, למה שלא אספר סיפור בשבחו. ומעשה שהיה כך היה...