אני זוכר מדוע התחיל הויכוח בגן

הכול בגלל הענן הקטן

כך באמצע השמש והחום

הזדחל לו ונתקע באמצע שום מקום.

אלון אמר שזה מזכיר לו צב

מוריה אמרה שזה מזכיר אוירון, שיקח את כולם ויטוס במרום,

ליאל החליטה חד וחלק שזה בכלל דומה לממתק

{רק שאת שמו שכחה...}

..."זה מפלצת עם שיער מתולתל ונמשים"

"מה פתאום, זה אוסף בולים"

"אולי זה בלונים?""או עוגה עם דובדבנים?"

כך המשכנו לדבר ממש כמו הגדולים.

ואני????!

אני חשבתי שזה בכלל לא נכון

כי ענן נשאר ענן

ושהוא בכלל עצוב שהוא כך למעלה תקוע

שאף אחד לא יכול לשחק איתו או לגעת בו.

אז החלטתי באותו הרגע ממש

שאני אהיה החבר שלו

שלכל מקום שאני אלך

אני אקח אותו איתי

אז אחרי הגן, שאמא באה

הוא היה לידי כל הדרך הביתה

אך בלילה כשהצצתי החוצה

מבעד לחלון

לא ראיתי את הענן

חשבתי שאולי גם הוא הלך לישון

אך לפתע נזכרתי באלון

והבנתי שהענן הלך לסדר ת´מצב

כי אלון בכלל חשב שהוא צב

מרוב שחשבתי,  נרדמתי.

אך בבוקר מוקדם

בשקט בשקט

יצאתי למרפסת

לראות אם חזר הענן הקטן

כדי שאוכל לתת לו יד-וללכת יחדיו אל הגן.

מוקדש לאחותי הקטנה שאוהבת סיפורים ובגללה אני חוזרת כל יום לעולמם של הילדים