"בשבילי" פרק א´
מאת אלון שפריר
מיסד דרך המעגל ומפתח את דרך האפשור
בין משמעות לסתם.
בין רצון להביא מודעות לעצמי ולעולם
לשקיעה בלא כלום.
אני התחלתי את דרכי הרוחנית דרך המודעות מתוך המצוקה.
מרגיש כמו ניצול בדוגית קטנה בים סוער
מבקש מעט אמונה ומזור:
מפחדיי, מכעסי ומחוסר האונים.
אל מול המוות ואי היכולת להתמודד עם אי הודאות המלווה כל צעד בחיי.
מצאתי שקט ומזור בתרגול של יוגה ומדיטציה.
חוויתי רגעים של אור גדול וגילתי מרחבים חדשים בתוכי שלא הכרתי.
מצאתי דרכים לגלות את השקט בתוכי
להיות הוא לרגעים ולהתבונן על העולם ממימד אחר.
גילתי ואני מתרגל את כלי ההתבוננות וההקשבה
החלק בתוכי שמצליח להתבונן על הקורות אותי
בלי לאמץ או לדחות דבר.
גילתי ואני מתרגל להיות החווה עד הסוף.
הבנתי את המשמעות העמוקה של להיות עם.
ושגם הכאב העמוק ביותר יתמזג לתוך הווייתי.
כשאני והוא אחד יש תחושה עמוקה של שקט ושחרור
אפשר לקרוא לתחושה הזאת אושר.......
האומנם ?
הייתכן ?
רק לכם לגלות רק לכם לחוות.
אני יודע ברגעים ההם של אחוד בין המתבונן לחווה
כי זה הוא האיחוד השלם.
אך רק דרך ההתנסות האישית יכולים אתם לדעת זאת באמת.
בשבילי זה אומר בשביל המיוחד שלי גם שאוכל לתת לכם רמזים אך עדיין החוויה וההבנה תהיה רק מתוך ההתנסות שלכם.
בשבילי זה אומר שאין לי תורה ללמד רק להגיד לכל אחד ואחת מכם
שיש לכם שביל משלכם ורק אתם יכולים באמת למצוא אותו.
הרצון שלי התשוקה של הווייתי לכתוב ספר זה, באה מהרצון
לברר לעצמי מה הוא שבילי ?
יש רגעים בהם השביל ברור לי אך רוב הזמן הוא נעלם.
אולי השביל מתהווה מעצם היעלמותו ?
באחד ממסעותיי פנימה לתוך עצמי מתוך חיפוש אחרי תשובה למצוקה שהייתי שרוי בה עלה לו שיר: "הלכתי לאיבוד בערוגת חיי למצוא את דרכי בחזרה" ואולי זה טבעו של מסענו ללכת לאיבוד ולמצוא את דרכו בשנית שוב ושוב.במסע אחר אל תוך עצמי כאשר השתתפתי ב - "סדנטבע" שיצרתי ביחד עם תלמידי ובו השתתפתי כאחד המשתתפים. עלה לו משפט שגם הוא מלווה אותי :"אני יודע הכול, אני יודע כלום"
באוטומט שלי כאשר אני יודע אני מרגיש בטוח. אני יודע שבחיי היום יום שלי אני פריק של שליטה אך היופי מבחינתי הם הרגיעם שבהם אני מצליח לקבל מתוך שקט ושוויון נפש את הדברים לא מסתדרים שלא הולכים כמו שאני רוצה.
אם בין המילים האלה מסתתרת לה תורה הרי שהיא התורה שהרבה אנשים לא ימצאו בה עניין כי היא לא אומרת אם תעשו כך וכך אז תגיעו ל....הארה, שקט, שלווה וכו´ זו תורה שאומרת שאין באמת כללים שאי אפשר ללמד מתכונים שיצליחו. שהתורה הזו בעצם ברגע שתקרא תורה לא תוכל להתאים לי או שאם אני אתפוס אותה בתור תורה היא כבר תהיה מתה ובינה לבין החיים לא יהיה דבר.
אם אפשר לקרוא למשהו תורה הרי זה החיים עצמם ועל מה שקורה ברגע זה ב"כאן ועכשיו".
"כאן ועכשיו" זה אומר שעכשיו ברגע זה אני כותב את המילים האלה שיש להם ברגע זה כוח כי הם יוצאות מתוכי ברגע זה, אך מחר אני אכתוב מילים אחרות שיתאימו למחר ומילים אלה כבר יהיו ישנות.
ומה שיגע בכם, אם יגע, זה מה שאתם תיצרו מתוך המילים שכתבתי ולא התחושות שלי.
אם יש תורה כל שהיא היא תורה שהיום היא כזו ומחר היא תהיה אחרת.
אם יש תורה זה הרגשות והתחושות והמחשבות שצצות בכם ואתם יכולים להתבונן עליהם בזמן שאתם קוראים מילים אלו.
אולי הדבר המתאים ביותר זה לתת לכם לקרוא ספר שיש בו דפים ריקים לא בתור גימיק אלה בכדי שבכל רגע שתפתחו אותו תוכלו לכתוב בעצמכם את מה שעובר עליכם ברגע פתיחת הספר.
איך אני מזמין אתכם לחוות את המצב הפרדוכסלי הזה שבכל רגע יש מזה ויש מההפך מזה.
אולי הדבר היחידי שבאמת ניתן ללמוד ולתרגל זה לגלות ולפתח את המתבונן. ולתת לחווה לחוות במאה אחוז.
אזמין אתכם לקרוא מילים של מסע שאני עובר ואחר כך בעצת רעיתי שתחייה אשאיר דפים ריקים בהם אתם מוזמנים לכתוב את המסע שלכם ולגלות את השביל שלכם:
בתוך אי העשייה
צצה הבדידות.
עולה בי עצבות תהומית
משהו כל כך טוטאלי
כאילו לא נותר שם
דבר להיאחז בו
להיתמך על ידו......
יש בה משהו רך
כמו צמר גפן מלטף.
יש בה משהו לח
ומרכך..
יש בה משהו שקט
ונעים כל כך.....
האם זו הולדת
הלבדות המיוחלת ?
יש בה עוצמה
שלא תאומן
עוצמה שקטה
שאין עליה.
עוד קצת
והיא תנצח אותי.
ואז אהיה היא
חזקה, עצומה
שקטה... !?!?!?!?!?!?!?!?!?!
זה המקום לגלות את השביל שלכם:
איזה תחושות, רגשות מחשבות עולים בכם מתוך המילים שקראתם. מה אתם רוצים לעשות איתם ??? למדתי דרך שעוזרת לי לגלות את המתבונן בתוכי: תדמינו שיש בתוככם גמד קטן שיושב במרכז המצח שלכם ומתבונן בכם מתבוננים.מוזמנים לכתוב:
נסו עכשיו לקרוא את השיר כאשר אתם מדמיינים שאתם מקשיבים לי מקריא אותו דמינו שמאחורי האוזניים שלכם יש אוזניים קטנטנות המחוברות לליבכם ומקשיבות לעצמכם מקשיבים למילותיי.
מה קורה לכם עכשיו:
בקרוב פרק ב´
