בתוך אי העשייה
צצה הבדידות.
אז עולה בי עצבות תהומית
משהו כל כך טוטאלי
כאילו לא נותר שם
דבר להיאחז בו
להיתמך על ידו......
יש בה משהו רך
כמו צמר גפן מלטף.
יש בה משהו לח
ומרכך..
יש בה משהו שקט
ונעים כל כך.....
האם זו הולדת
הלבדות המיוחלת ?
יש בה עוצמה
שלא תאומן
עוצמה שקטה
שאין עליה.
עוד קצת
והיא תנצח אותי.
ואז אהיה היא
חזקה, עצומה
שקטה... !?!?!?!?!?!?!?!?!?!
