אני אוסף אותך מתוך הדמיון
שם הכל נגיש
שם, אין מחסומים
אני מביט בצל שעל הקיר
אין דבר שיכול
עכשיו לכסות
להסתיר מעיניי את הזמן שנע
לברוח אל מציאות אחרת
שם אנחנו מלאכים
לא מפחדים
להסתחרר בתוך התנועה
אינסופיות
כמו ריקוד, לצלילים ששוקעים
כול כך עמוק
עד שאין מגע שנמחק
מתוך הדמיון
שם אני לא משתנה
שם את לא אחרת בשבילי
בתוך כתובת אחת
מוחקים הכל
העבר, חדל להיות מה שהוא מבקש
לזכור אותך מתוך דמיון אחד
ולהשאיר אותו
הרחק מכבישים מתפצלים, מסערות הים
אין קץ לגעגוע, ותמיד
אנחנו באים, כמו מתוך תמונה אחת
שהמסגרת שלה אף פעם לא מתפוררת
ואת יפה כול כך
אי אפשר לשקר למציאות שבדמיון
לא יהיה לנו לאן לברוח
אוסף אותך בדמיון
אל מקום שאליו לא הגעתי מעולם
וכול המלחמות יכולות להתחיל, העיר יכולה להתרוקן
לבוא אלייך, בלי לפחד שהפחד יופיע
על קירות מנייר, נכתוב את עצמנו
המציאות לא תוכל לסגור עלינו
מתוך הדמיון לבוא אלייך, לא נבקש מעצמנו דבר
ואנחנו נרגיש מלאכים, בשמיים נטולי מסגרת
חסרי בושה, לא נתכנן דבר
ימים ביומן, לא יסמנו את עצמם לריק
רק כך הדמיון יהיה שלנו
אוסף אותך
עד הקצה, אהיה מוכן לקחת אותך
לראות איך המציאות משנה צבעים
ורק אנחנו נבלע בהמון
כמו לא היינו זרים מעולם
אוסף אותך מהדמיון
שם את אמיתית
שם אני לא מפחד
מהקצוות
אולי נתעורר אחרים
בדמיון, שוב יהיה לנו מקום
והמציאות לא תוכל לבקש דבר
