היא עפה רחוק ונחתה בכאב,
לא אכפת להם מה קורה לה בלב.
הסערה אז שקטה, עכשיו הכל רגוע,
אך למה היא עוד מרגישה כמו גוזל פגוע?
הכל טוב, הכל נפלא,
אך מפיה כעת לא יוצאת אף מילה.
היכן האושר שהיה תמיד?
להם לא יישנה מה יש לה להגיד.
ואולי בסוף היא תגיע אל האור,
אך כעת היא מתבוססת בבוץ השחור.
אם לא תעצור היא לעד תהיה אבודה,
תשאר בוכה ותמיד בודדה.
