שאת יושבת בחדר השני
קוראת בעיתון על הימים הטובים
הם חלפו, ועכשיו אנחנו מחפשים
מפלט לימים שיבואו
אני בנתיים כותב לך שיר
ומחפש מילים
זה תמיד כמו מסע אל ההר
משם אוכל לראות אותך יותר שלמה
פעם שהיינו, מבקשים בלילה שקט
את היית מניחה את ראשך על ידיי
ואני ידעתי, ששום שיר שייכתב
לא אוכל לתת לך, את מה שאת מבקשת
ואת לא ביקשת ממני דבר
גם הליצנים עזבו את הקרקס
עכשיו, אנחנו עסוקים בתוך הדברים הקטנים
מחפשים להתיר סבך שלא נגמר
ולעיתים גם יוצאים החוצה
לראות איך העונה מתחלפת
זה תמיד משאיר אותנו, חסרי מנוחה
ואת לי אומרת בחשש
ואולי הימים ההם לא היו מעולם
ואני חושב אולי זו היתה בדייה
ועכשיו, שאת יושבת בחדר השני
מהחלון את יכולה לראות נוף זר
אנשים שמחליפים את עצמם
מסלולים מתפצלים, ורק אנחנו ממשיכים ללכת באותו קו
אני יושב ומחפש לך מילים
שאיתך יטיבו
הם יספרו לך, את מה שלא הצלחתי
לתת לך לעולם
ובערב, את תוכלי להסביר לי לאן נעלמו הכוכבים
אחר כך תציעי לי לבקש משאלה
לעיתים נזכרים במסעות ארוכים
איך חזרנו משם, עייפים
והאמנו שעכשיו החיים יהיו מוכרים
את היית מביטה במראה
ואני הייתי מביט בך , ויודע איך אני נראה
ובחדר השני, הכל מסודר
כוס יין לידך, הכלב שוכב בפינה
ואני מול מסך ריק, מחפש בזיכרון מילים
לכתוב לך עוד שיר
תמיד, נדמה לי שזו מתנה
ואני לא יודע, מי נותן אותה למי
ואחר כך אולי נקשיב לשתיקה
יש דברים שלא ניתן להגדיר ממילא
ובצד השני של העיר
יש משהו שאף פעם לא נגיע אליו
אולי ויתרנו, אולי לא ביקשנו את זה
ואת יושבת בחדר השני
לא מדליקה טלוויזיה כדי לא לבכות סתם
ואני בנתיים, כותב לך שיר
הוא מסודר כמו יתר השירים
מילים, וסיפור קצר
כדי שבימים שיבואו
יהיה לך מפלט
ואני אוכל לראות אותך שלמה
