ואנחנו אף פעם לא זוכרים
מתי אנחנו מפסיקים להתאהב
לפעמים משתטים
ואת אוספת אותי
כמו הייתי כלב עזוב
יש בך נחמה
שלא הצלחתי לפרש
ואחרי כל כך הרבה זמן
נדמה
שהיא חלק מאיתנו
אני מכיר אנשים
שלא הביטו פעם אחת בעיניים
כדי שלא יצטרכו
להסביר במילים את מה שהם רואים
ואני קם באמצע הלילה
רק כדי לדעת
שהבוקר קרוב
ואז הכול יכול להתחיל מהתחלה, או ישתנה כליל
גם אני לעיתים מאבד אותך
בתוך מראות המונים
אני מפחד להישאר לבד
אז בוחר לי את הנתיב לברוח
אבל אז, את מופיעה
יש אנשים שיעברו שנים
בלי לדעת
שמאחורי הדלת, אין דבר
קלישאות של תקוות אבודות
את מלטפת את פניי
מדמיינת שאני הילד
זה נותן לך תחושה טובה
לדעת שאת לא נלחמת סתם
אני נשען עלייך
לעיתים זה חולף
לעיתים זה רק מתגבר
אנחנו שוכחים מתי מפסיקים להתאהב
והולכים לישון
עם מילים של שיר שלא ידענו לסיים
ואז, כל רגע הוא כמו עבר
את אומרת לי, תביט על אלה שמחפשים גיבורים
אני צוחק, הם לא יודעים שבסוף כל הגיבורים הופכים לתמונות שער
את תקומי לשתות מים
ואני אביט בבוקר מהחלון
העולם נדמה קפא בנתיים
ורק אנחנו המשכנו בשלנו
לא זוכרים מתי מפסיקים להתאהב
והנחמה שלך, היא תמשיך איתנו
גם אחרי שהכל יעלם
