"אחר הדברים האלה. היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור: אל תירא אברם, אנכי מגן לך" (בראשית טו/ א') כשאני רוצה לנוח את מנוחת הלוחם מרצף האירועים שבאים עלי: - אני חוזרת לעברי. פותחת את כל מגרות הזיכרון מעלעלת על חלק מתמקדת ישנם זיכרונות שאינני מוצאת בהם את עקבות חיי כאילו מעולם לא היו שם ואני תוהה אם הם לא המקומות בהם: נשברתי, כשלתי וסבא אלוקים נשא אותי על כפיו.