מאת: עינת טמסות
מתבוננת בתמונתנו ,
שצצה כך פתאום .
באמצע סידור החדר
מתוכה נשקפת לי נעורינו ,
וכל התבלטויותיה .
ימים רבים חלפו מאז פסענו כך יחדיו
בחוף זהב ,
אוספים קנה סוף שוזרים מהם כתר לראש .
מבטיחים הבטחות בלי סוף
על לימוד אודות העולם ,
הזדקנות האדם .
עתה בחלוף השנים
בתוך אי הסדר בחדרי ,
נזכרת איך אהבתני .
בזמן המתוק כנעורים
שקפו לנצח בתמונתנו.
