פתאום, כך סתם באמצע החיים, הכרתי אדם ששינה את פני הדברים. אדם שהוציא אותי מהשגרה, שגילה לי את צפונות האהבה. האדם הזה נשאר איתי התחלקנו בכל- במחשבות, פחדים, חלומות ותקוות. היינו שני ניגודים כבר מההתחלה. אולם כמו בפאזל- לכל שקע ישנה בליטה מתאימה. פתאום, יום אחד הוא קם ועזב. הוא אמר "זו לא את- זה אני. זה בגלל העיתוי אני עוד לא מוכן לשינוי." ואיך אני יכולה לו להסביר, שלמרות שהוא אותי השאיר לבד הוא יישאר חקוק בלבבי לעד.