להיות חופשי מהדיוטי-פרי
לפעמים אני חושבת: "כמה נפלא היה לו לא הייתי צריכה דבר. לא נעליים, לא חולצות, לא מכנסיים, לא חצאיות, לא גרביים, לא כלי איפור, לא בושם, לא תיקים, לא ארנקים, לא כלי בית, לא מסגרות לתמונות, לא תרופות, לא תכשיטים, לא ספרים, לא פלפונים ולא מחשב".
סתם הייתי יושבת, כמו שאני "טבעית". אוכלת כל היום לחם עם ריבה, מטיילת לי בנוף. הייתי מבשלת כשצריך וכמובן מתרחצת ומכבסת. אבל ההזדקקות הזאת לחפצים, הייתה מצטמצמת. ניסיתי את זה פעם ב"דיוטי-פרי". הגעתי עם בעלי ל"דיוטי-פרי". בעלי "הלך לסיבוב" ואני התיישבתי עם ספר באחת המסעדות בשדה התעופה. שקעתי בקריאת ספר ואמרתי: "כמה טוב שאני לא צריכה דבר". עברו כבר כמה חדשים מאז ועד עכשיו אני חשה החמצה.
