והיו ימים
שרצינו להרגיש אמיתיים
היינו נוגעים בפנים
מביטים בעיניים
דיברנו על מהפכות
ושכחנו שאת הכול שמרנו רחוק מאיתנו
לא רצינו להתלכלך
את התפשטת שהיה קר
אני נסגרתי שזה הכביד
תביטי עלינו
כמה זמן נשאר לנו בחיים
ברקע דיבורים על שינויים, וזיכרונות
יש משהו בלב
שגורם לנו להקצין
לא ידענו להצטער
שהיינו רוצים להרגיש טוב
היינו מבקשים שוב אהבה חסרת רחמים
ונזכרנו איך פעם הבטחנו
ואיך היום הכול רסיסים
ובאו התמונות להציג אותנו חשופים
הקמטים בפנים, הידיים רועדות
לך יש כאבי גב
לי יש עדיין את אותם כאבים
זה נדמה שאנחנו לא יודעים מתי לעזוב
דיברנו פעם על מהפכה
להיות שונים ממה שלמדנו
ממי שלימדו אותנו למות בטרם הגשמנו חיים
והיום נוגעים בידיים
מתפזרים לאלף מקומות שונים
שאזמין אותך לרקוד
אנחנו ניפול לקרשים
אהבות כמו שלנו, את אומרת, כבר לא שומרים לתקופה שחורה
אבל אם נלך מכאן
איפה נמצא את עצמנו בכלל
יושבים במרפסת, הרחובות מתמלא אנשים חולמים
אלה שמאמינים שיגיעו לקצה, לאלה אנחנו בזים
אלה שרצים אחרי עצמם, עליהם אנחנו מרחמים אז שותקים
אני זוכר ימים שהיינו, מרוקנים את המזוודות מהר
היום זה לוקח לנו זמן
אולי נחליט להישאר, אולי לעזוב
ואת זוכרת כול חלום וכול בוקר את מעירה אותי איתו
ואני זוכר כול כישלון, אני חי איתו את היום
ובחדרים סוגרים, נמלט אל הפחדים ומהם
איתך אני יודע שזה בטוח
גם אם החרדות הופכים חלשים ומתגברים מולך
תביטי על המהפכה שלנו
סיסמה דהויה על מרפסת קטנה
אבסורד שלא ידענו להבין
נוגעים זה בזו כמו מתוך חובה
גם את ההסברים לא נבין
והיו ימים, שזה היה הכרחי
היום אנחנו מוותרים.
תגובות