חייך כי חייך כצל עובר וכציץ נובל הקץ קרב לו והולך, ביום בהיר - יגבר הצל כנחת זרוע על ירך, כאח שבא ו"מברך" מלקוש מגיע יורה הולך. מעפר באת ואל עפר תשוב אם בשובע, אם כשוק מכה כאוב אם כאיוב ללא רעיו אם כשמשון עם כוחותיו הווה נגמר, עתיד כזב. מי בחרב ומי בחנק, מי ברעב ומי בצמא אין נטבח ואין טובח, הכל פה על האדמה ומין רעות אשר תומכת, ומין מהות אשר ציוותה לרוצץ את ראש הילד, אוחזת אש בשדה חיטה. אלם לב עלם נדם ויד רוחצת יד בדם סוף קלישאת סוף העולם לאן פניך, בן-אדם?