חריץ להבות החורבן שורפות לפני ולפנים בפנים שלי, בפנים ועולה אל העיר האסורה והשער סגור אין יוצא, אין בא רק השאלות שלי- של כולנו אינן נותנות מנוח: ומה כבר אפשר לעשות עם חריץ להטביע ספינה, לחפור מנהרה להטמין פתקים, אבל רק של תפילה ומה כבר אפשר לעשות עם חריץ להבין החורבן ואני כואב ודואב ונפשי מדממת ואני מאחורי סורג ובריח ורק החריץ שבדלת דופק בי ואומר עוד אהיה דלת כניסה חריץ- אל הגאולה...