שמר גדולה היא, אמרו ואת, על מה משמרת? על ניגוני בית אמא, על הבן האובד או שמא על פלגי המים המתוקים. אור נרות החג דולק ורק שלך כבה כמו קופא על שמריו כמו מושיט את היד ונוגע בהרי הגולן, העמק ואומר לארץ הזאת: התייצבי כי לכל שירייך היינו כינורות, אותיות. ואת, על מה משמרת? עלינו. ואנו? לא שמרנו עלייך, ועל שירייך? לא על שירנו!