כשהכחול כל כך עמוק ואני ואת מכוסים רק בחול ואנחנו פה לבד בחוף המוזהב כשברקע טייפ ישן חורק רק דיילן ששר בלוז עצוב על זמר שמת וקולו מתערבב מפעם לפעם רק עם השחפים ושכשוך הגלים. ורק האהבה בנו מושלת ואת לי על הכל שוב מוחלת ואת אזיקי לבי שוב פורצת ולתוכו נכנסת רכה,יפה, ונחשקת. ושוב נושא מבטי אליך אהובתי ובבריכות ענייך הצלולות רואה איך דמותי משתקפת ודמעת שמחה על לחיי מתגלגלת. ואני אליך נצמד קרוב ולא מרפה ואת כל גופך בנשיקות מכסה לנצח אתך פה מוכן להישאר כשרק החול ואהבתנו הגדולה לנו משמשים ככסות.