לאן שלא הולכים רואים את השחור שבעיניים אור קודר מלווה את השביל הוא מתחיל ליד הבית ונגמר בגבול הכול נעול בקופסא קטנה עוד מעט נטמין אותה מתחת לאדמה זה לא אנחנו זה מישהו אחר שבא לכאן לרגע נפל, ולא יכול להתרומם לאן שלא הולכים זה תמיד יותר גדול מסך החלקים צועקים אל החלל מביטים אל החומות הכול מתפזר ברוח ונע לכיוונים שונים זה לא אנחנו שטעינו זה היה כבר כאן שבאנו השדים בתוכנו יוצאים בריקוד מחוץ לגופנו ולוקחים אותנו במסע ארוך אל תוך התקווה החסרה לאן שלא הולכים רואים את הכרזות והן כמו רקדניות בטן שהצלילים עולים מתנפנפות מעלינו אנחנו לא מצליחים להושיט יד זה כואב שזה נשמע אמיתי יש רעב ויש מלחמה ובאמצע אנחנו עומדים נוגעים ולא נוגעים רוצים לעזוב אבל הרכבות כבר עזבו את המסילה אף פעם לא לבד לאן שלא הולכים יש מישהו שצועק, שנחזור בחזרה אור סגול משוטט מעלינו כמו היינו יחידים ועכשיו כולם רואים לא מבקשים להוסיף שום תג למחיר אין מרחק שאי אפשר למחוק ואנחנו מתרחקים מנקודת האפס נעים בתוך חושך מוחלט לאן שלא הולכים רואים את השחור שבעיניים בין הרעב למלחמה אנחנו נכנעים לכאבי ילדות פסיכולוגים לא מצליחים לגלות את הגן הדפוק יושבים בערבים מול הים ומתקררים הכול נבלע בתוך עצמו עכשיו זה תורנו להיעלם מביטים אל תוך האור והוא נמוג במהירות בין הרעב למלחמה בין אלימות לזמן נקרש לאן שלא הולכים תמיד יש שביל שלוקח אותנו רחוק מדי ואנחנו נעלמים בפרסומת סמויה שמתנגנת ברקע צוללים אל תוך החור שוקולדים ואבנים, חלונות ראווה למכירה מביטים בעצמנו, לא הכרנו את פנינו אור שמלווה אותנו, נמוג במהירות ומשאיר אותנו רק עם זיכרון מתוק למשהו שלעולם לא הכרנו ומשאיר עלינו כתם קטן, שלא נשכח צולל ואז נעלם. וברקע מישהו אומר קדיש.