ועכשיו נברח
אל הצדדים האחרים
אותם לא הכרנו
עכשיו נשקע
אל הזיכרון המיותם
שהשארנו מאחור
כמו מחלה
עכשיו זה רק את ואני
כול העולם הלך
היינו חלומות, אחר כך מציאות אכזרית
בסוף נתאהב
כי מכל הברירות
לא נותרה אחת
שלא ניסינו
ועכשיו, זה הזמן
לגעת בשוליים
ולחכות שזה יחלוף
החורף
שוב סימן אותנו, כמו במטווח
היינו שוקעים ביחד אל תוך התהומות
מעבר לקרבות, מעבר לסימני המלחמה האחרונים
ידענו את המוות, כמו את החיים
רק אותם, הכרנו בסוף
עוד מגע ועוד אחד כדי שלא נחטא
כדי שלא נצטרך לשקר
עכשיו זו את
שבאה אלי באמצע לילה
למגע של ריקוד, למגע של אינסוף
ובבית קר מדי
היינו ילדים קטנים ששיחקו במלחמות
אחר כך בוגרים שלא הבינו את הכללים
ידענו שהאש תבעיר הכל בטרם לכתנו
אז הבטנו בים, הוא מכבה שריפות
ועכשיו, גם אנחנו נכבים
אולי בסוף נמצא את התשובות
את הבחירות מכול אחת מהן
נאסף משהו שלנו
וניצור ביחד, את מה שלעולם לא הכרנו
כמו יתומים, נבנה לעצמנו חיים חדשים
והעולם ישקע אל תוך עיר שקטה
ככה גם אנחנו נאבק בכול הרע
ואת הטוב נשא עמנו עד כלות היכולת
ועכשיו אני בא אלייך
כמו סיפור שיכול היה להיות לו סוף אחר
את תספרי לי, איך הימים מתקצרים מעצמם
ועכשיו כול מפלט
יהיה לנו לבית
ובו נשקע לאט
כמו זוג זקנים
ועכשיו שהסוף, כתוב באותיות גדולות
גם החיים נגמרים בכול יום
גם החלומות מתעוררים
