ניכוחה הבטתי לְעֶבֶר: פנים כמושות, לב רוטט בדָפקו. ואולי אף אכזבה מעטה על חיים, על עולם... ואיזו נפש שכמהה למשהו אחר, לחיות מחודשת שאינה כבר בין החיים ומחשבות הבלים מתקתקות דקות-ארוכות.. מצב שהוא עַז-רוח זדוני משהו ותימה ומצאתי עצמי בַעַבָר.