ניכוחה הבטתי לְעֶבֶר:
פנים כמושות,
לב רוטט בדָפקו.
ואולי אף אכזבה מעטה
על חיים,
על עולם...
ואיזו נפש שכמהה למשהו אחר,
לחיות מחודשת שאינה
כבר
בין החיים
ומחשבות הבלים מתקתקות
דקות-ארוכות..
מצב שהוא
עַז-רוח זדוני משהו
ותימה
ומצאתי עצמי בַעַבָר.
תגובות