מוזר
כי מחשבות בין הערביים
נושמות
שקיעה של ממש,
ירוק בטל תחיה מחודשת
הנוף - כמיהה לאין סוף,
ואין זאת כי אם רק אחת.
אחת בלבד.
והן עוד רבות; נפשות נכאבות,
פירורי אדמה מקודשים,
רגבים חרושים,
ואהבה
אהבה-
כאבים, עצב - לא חסר,
אך אין זה משנה,
כי הלב - רגשן מטבעו
ובתוספת שכלית:
מלוא הדרת התורה-
רק בארץ הזאת.
