יש בה משהו לא ישים.
משהו שלא נתפס מסביב , רק הילה של אושר ותקוות.
משהו באמת שלה שמטיח אותך על הקיר ומנסה לנער ממך את השרידים האחרונים של התעקשות ששמרת בקופסא מחופה במחטי הגיון צרוף.
אני בפרוש שמח בה.
שמח מחייה מאהבתה שפזורה ( לא לי).
בשלווה מהולה באקסטזה – של רוגע.
אני שמח בנשימתה , בחיוך שמכה כחשמל מתקע שעד לפני רגע שיערת שנם.
מרגיש אחר , מוצלח יותר , הנהר שלי זורם בשצף לידה , בלי סכרי מועקות שיפריעו.
