אהובתי, הבטחתי לשכוח אותך כל זמן שאני כאן, כל זמן שאנו לא יכולים להיות יחד.
מראה דמותך כוסה בעפר, ונשאר רק זכרון חיים וספירה לאחור.
והיום, בעת עלות המנחה קראתי קטע מספר, ולפתע משום מקום עלה גוש בגרון והדמעות צרבו את העיניים. ההבטחה שלי נעלמה לה, ופתאום התגעגעתי אלייך כל כך ואהבתי כל כך! אהבתי עם כל הדברים הטובים והרעים, עם הסיבוכים ועם הטעויות. כי את באמת מושלמת, את הכל בשבילי.
דמותך המרהיבה לנגד עיניי, הגודל והיופי, ההדר שמתפתח עם השנים, כל אלו מזכירים לי את אשר אינו עימדי, את אשר חסר עכשיו בחיי. כמה לא הערכתי אותך נכון כשהייתי וחייתי בך. זלזלתי בך לא פעם, וזה לא היה בצדק. ואת עדיין שם במלוא הדרך, מתפתחת, פורשת לי כפייך וממתינה שאבוא. שאשקע בזרועותייך ימים ולילות, שאאבד בך את השעות בנגינה מרהיבה, שאשן בך ואקום בך, ואוכל למצות את הדברים עד תום. כי אני יודע בידיעה פנימית שאני שייך אלייך, וכל מיני דברים אחרים בחיים לא יסירו ולא יסתירו זאת.
והבטחתי לשכוח אותך כל זמן שאני כאן, אהובתי,
והנני מפר את הבטחתי. לא שכחתיך ברגעי השמחה וברגעי הצער, אני כאן כיון שזהו עוד שלב בדרך לחזור אלייך. יותר גדול, יותר חסון, יותר בוגר, יותר אני, יותר עצמי.
לו הייתי מעריך אותך כשהייתי בך כמו שאני מעריך אותך עכשיו, היינו נוסקים לגבהים אדירים יותר ממה שנסקנו והגענו.
ואולי כך היא התכנית האלוקית, שתהיה ילדותיות, ותקופת בגרות, ולבסוף חיים שלמים ומסודרים.
אני בא, אני חוזר, אני כבר בדרך. השעות חולפות, ועם כל אחת שעוברת אני יותר קרוב.
נכתב באמצע טירונות בשעת ט"ש, כשפתאום ממש ממש התגעגעתי לישיבה.
כל אחד והאהובה שלו.....
תגובות