"בואי אתי אל המרחבים. זה יהיה הכי טוב בעולם!" אמר לה.
"אני יודעת" ענתה בעיניים דומעות, "אבל לא ככה. אני לא יכולה, לא רוצה ככה"
--------------------------------------------------
בוקר בהיר אחד עת השתחרר לו מצה"ל, עמד אור ובחן את עצמו. "השנים בישיבה, הצבא, כל הדברים הללו עשו לי משהו. התבגרתי... רק עיקר החיים חסרים לי. היא. אותה אחת אשר לא נודעה מעולם. אותה אחת שאפשר לתת לה הכל. אחת שיודעת לקבל. אחת ש..."
את ההירהורים קטע לו צלצול הפלאפון.
"אבי! מה העניינים איתך?" קרא בשמחה. סופסוף מישהו זוכר שהוא משתחרר מצה"ל.
שיחה קלילה, מהנה, עניינית, שיחה של אזרחות.
"תגיד אור, מה קורה, אתה פנוי?" שאל אבי.
"בערך..." ענה אור בחשש, זוכר את הפגישות הלא נעימות שהיו לו עם בחורות.
-"כי אשתי ואני חשבנו...."
הנה חיכה לבום. להצעה המעפנה שתישמע לו כל כך לא מפתה. ההיא שלומדת הוראה, והיא כל כך נחמדה וטובת לב, ואיך שכל קשר בינו לבינה הוא מקרי בהחלט...
"...להכיר לך את תפארת. אתה זוכר שדיברנו איתך פעם?"
זוכר, בטח זוכר!
תפארת. שוב ניגן לעצמו את שמה במחשבה, מחלק אותו להברות קצובות "–תפ-א-רת-" הוא זוכר שהם דיברו איתו, עברה יותר משנה. הוא זוכר שרצה, אבל לא היה יכול אז. היה שבוי במחשבה על מישהי אחרת שנפרד ממנה לא מזמן, ולא רצה להפגש סתם כשהוא עדיין לא פנוי רגשית. והוא גם זוכר ש....
-"אור, אתה איתי???"
הוא זוכר ששמע מחבר של חבר שהיא התארסה!
"אני איתך כל הזמן. היא הייתה צריכה להתחתן, לא?" חשב שאולי הוא מתבלבל. שמרוב שמות ששמע בחייו, הוא כבר לא יודע מי היא מי.
-"כן כן, סיפור ארוך...זה הוא ולא היא"
"אז ספר לי. אני אוהב סיפורים ארוכים..."
הסיפורים הכבדים האלו של ביטולי אירוסין תמיד כאבו לו עמוק בפנים, אפילו כשלא הכיר אף אחד מהצדדים. תמיד כאב לו השבר הרגשי הזה. אבל בסיפור הזה כאב לו יותר. מדוע? הוא לא ידע. אבל חש את עומק הזעזוע. הזעזוע שלה בעיקר.
-"אז מה אתה אומר?..."
מה הוא אומר?... הכל רץ לו ככה מהר. זה נשמע טוב. משום מה ההצעה הזו נשמעת הרבה יותר טוב מכל מיני הצעות אחרות.
"בסדר. אבל תן לי לנוח מצה"ל כמה ימים. אדבר איתה בסופשבוע."
יכול היה לשמוע את אבי מחייך מאוזן לאוזן בצד השני של השפופרת. הם הכירו מספיק שנים כדי שידע שהוא מחייך.
-"אז תרשום מספר טלפון...053-7375"
"רגע רגע! אתה לא צריך לדבר איתה קודם???"
-"כבר דיברתי איתה והיא הסכימה. אז נשאר לי רק לדבר איתך, ואתה הסכמת, אז תרשום מספר."
הכל כבר תפור. איזה מן בחורה משונה, מציעים לה והיא מסכימה עוד בכלל לפני שדיברו עם הבחור. היא לא פוחדת להתאכזב?
ויש לה סלקום.
גם לו יש סלקום.
משום מה אף פעם זה לא הולך לו כשהוא והיא באותה רשת סלולרית. מן אמונה טפלה מטופשת שכזו.
"אבל אבי, חוק מרפי של הדייטים אומר שאם לי ולה יש סלקום זה לא ילך"
-"הפעם זה ילך"
הוא עדיין מחייך בצד השני. מה הוא יודע שאני לא יודע? שאל אור את עצמו. ולא התאפק עוד.
"אבי, למה אתה מחייך?
-"ככה. נראה לי שזה מתאים"
"טוב. אז תגיד לה שנדבר בסופשבוע"
אחרי הכל, צריך קצת לנוח מצה"ל, לא?
