[ליצירה]
נכון. קראתי לעצמי יהודיה שמחה כי זה האידיאל שלי. אבל מה לעשות שיש במציאות שלנו דברים כואבים מאד. שמחה לא סותרת כאב. אני כואבת מאד את המצב הביטחוני, אך מנסה להתמודד בשמחה ולהמשיך.
כתבתי על הנושא כי כרגע זה הנושא שמאד כאוב לי וקשה לי לפעמים לשמוח.
חשוב לי שהמציאות תהיה טובה ושמחה.
[ליצירה]
נכון. קראתי לעצמי יהודיה שמחה כי זה האידיאל שלי. אבל מה לעשות שיש במציאות שלנו דברים כואבים מאד. שמחה לא סותרת כאב. אני כואבת מאד את המצב הביטחוני, אך מנסה להתמודד בשמחה ולהמשיך.
כתבתי על הנושא כי כרגע זה הנושא שמאד כאוב לי וקשה לי לפעמים לשמוח.
חשוב לי שהמציאות תהיה טובה ושמחה.
[ליצירה]
שלום. אהבתי את הכתיבה שלך ואת שיתופך במחשבותייך.
זה שאלוקים הוא רם ונישא זה נכון, אך ה' נתן לנו את האפשרות לדבר אליו. בברכות אנחנו אומרים:" ברוך אתה ה'..." אנחנו פונים אל ה' כנוכח , כינוי שלמלך לא היינו מעיזים אף פעם. וזה בגלל שה' הוא אבא שלנו שאנחנו יכולים לדבר אליו בכל עת ובכל שעה ( ולא לקבוע פגישה.. ). אני מדברת ומבקשת מאלוקים הרבה בקשות ואני רואה את השגחתו בכל צעד וצעד שאני עושה. הטבע היא יצירה נפלאה ואכן יש חוקי טבע, אך אלוקים ברא את חוקי טבע. העולם כמנהגו נוהג על פי הטבע. הטבע לא סותר את היהדות, אלא להפך הסתכלות על הבריאה היא היא הבסיס לאמונה שלנו. רק נס גלוי = שינוי חוקי הטבע.
שיהיה לך המשך שבוע מצוין!
[ליצירה]
צודקת. חבל מאד שזאת המציאות. התפקיד שלנו זה להתפלל לבורא עולם שראש הממשלה וחבריו יפתחו את העניים ויראו מה קורה מסביב לכסא שלהם. שנזכה לארץ ישראל השלימה ולבשורות טובות.
[ליצירה]
שלום. אמונה = לדעת שמשהו קיים בלי לראותו.
כשאני מראה לך שיש לי ביד משהו ואז אני שואלת אתה מאמין שזה קיים אצלי ביד? ברור שתהנהן בראשך כי ראית זאת. כל היופי באמונה זה שאתה מאמין במשהו שלא ראית, אבל אתה מאמין ויודע שהוא קים בלי להסביר בכלל למה. לי להיפך קשה להאמין שהעולם נברא מעצמו. עצם זה שאלפי שנים יהודים רבים מאמינים במשהו ומקיימים מצוות ( שזה לא קל. זה מחייב. לכאורה " עדיף" לנו ללא המצוות ) זה נראה לי אמיתי ושיש אלוקים בשמים שיודע ומשגיח.
אי אפשר ברגל אחת לדבר על אמונה, אשמח לדבר איתך באריכות. הלוואי שתזכה להרגיש את ההרגשה הנפלאה של אמונה, שיש תמיד למי לפנות.
המשך שבוע נפלא.
[ליצירה]
כואב וקשה, אך לצערינו זאת לא רק " סתם " שירה, אלא זאת המציאות . ולפי דעתי אנחנו לא צריכים להתמקד במחשבות של אשמה אלא של פשפוש במעשינו: כיצד אנחנו יכולים להיות יותר טובים ולעזור לאחרים. וכן להתמודד עם המציאות הקשה ולא להשבר כי אז מה יהיה העתיד של עם ישראל? אני אומרת לך זאת אחרי שמכרים רבים וחברות נהרגו בפיגועים. אך עלינו לזכור: עם ישראל חי ! בשורות טובות.
[ליצירה]
צודק. אך אל לנו לשכוח שמי שהגתה את הרעיון של הטלאי הכתום היא ניצולת שואה מגוש קטיף. היא מרגישה משהו שדומה למה שעברה בפולין ( וכמובן שאין מה להשוות ) שם בפולין הנאצים גרשו אותה מביתה וכאן בארץ ישראל, ארץ הקודש, הארץ שלה חיכתה שנים רבות. פה יהודים רוצים לגרש יהודים מביתם. איפה נשמע דבר כזה? אל לנו לשפוט את רגשותיה. שנזכה לבשורות טובות ולאחדות בעם ישראל!