מבעד לשקט בוכה הרוח,
מיללת מכאב על פצעיה.
דואכת לאיטה ושוכחת
את הכאב שלי.
ואתה כמו הרוח,
בימי חמסין החמים מסתגר,
ובאביב מסתובב סביבי
עם בריזה נעימה שמזכירה
חלומות רחוקים.
וקשה לי לחזות את בואך,
מתחבאת אני בתוך חדר חשוך,
מתחת לשמיכת כוכבים.
וגם אתה שם, כי חדרת לתוכי.
קשה בגלל זה לברוח,
הרגש לא נותן לי מרווח נשימה.
הרוח מקררת את חום לבי
ואני משתתקת.
אין עוד אני מה שהייתי,
אני מה שאתה.
תגובות