הדג המחייך יכולתי להגיד שזה רק בגלל הילדים, אבל אני לא אכחד: האמת היא שכשקנינו את האקווריום מילאתי משאלת ילדות. לא נולדתי במזל דגים, אבל עוד בתקופת בית הספר אהבתי לבקר אצל חברה שהיה לה בבית אקווריום, ולהסתכל בקינאה. היו שם צמחים, סלעים קטנים ואפילו צוללן מפלסטיק שעלה וירד, וזה נראה לי אז כפסגת החלומות. מה הפלא שזה קרה לי? היה כתוב "מבצע: רק 30 ש"ח לאקווריום + זוג דגים", והילדים היו איתי, אז החלטתי לקפוץ למים. לשבחו של המוכר ייאמר כי הוא קלט מהר שאנחנו חדשים בנושא. אחרי שארז לי את האקווריום והוצאתי את הארנק, הוא התחיל להסביר שבעצם אי אפשר בלי עוד כמה אביזרים פעוטים. קודם כל פילטר לסנן את המים, ומשאבת אויר כדי שיהיה חמצן במים, וחובה גם חומר "אנטי כלור" כי המים שבברז מלאים כלור ולא בריאים, וכמובן גם אוכל לדגים, וכדאי גם רשת, כדי שאם חלילה ימות מישהו נוכל להוציא אותו בלי בעיות. גם הילדים התנדבו להסביר שאי אפשר בלי טפט צבעוני של צמחים מאחרי הזכוכית ובלי חצץ צבעוני. המחיר כבר השליש את עצמו, והבנתי שנפלתי למים עמוקים, אבל לא נותרה לי ברירה והעמסנו את הציוד למצהלות הזאטוטים. כשהתחלנו ללכת נזכרתי פתאום שלא שאלתי כמה הם אוכלים. חזרנו אל המוכר שאמר: "אין בעיה, תתני להם כמה שהם צריכים". רק כשהגענו הביתה ואירגנו את העסק, שמתי לב שאני עדיין לא יודעת כמה הם בדיוק צריכים. קשה לשאול אותם כי הם כל הזמן מבקשים עוד. אז ניסיתי מלוא החופן והתרשמתי שהם עדיין צריכים. הם היו עולים ומסתכלים עלי בפה פתוח. הייתי בטוחה שאם הם יכלו לדבר הם היו מבקשים. יש להם תיאבון בריא, לזהובים האלו, ולא נעים שאני יכולה וגם ניגשת למקרר מדי פעם והם לא. האכלנו אותם כמה שהם היו צריכים עד שדג אחד מת. הגברנו את הצריכה של השני אבל גם הוא מת. בחנות, המוכר ארז לנו דגים חדשים והסביר שאסור יותר מקצת. נתתי להם קצת, וכל אחד מהילדים הקפיד לתת להם, בתורו, רק קצת ועוד פעם קצת. הבנים גם אהבו לדחוף אצבעות במים כדי לבדוק אם הדגים רעבים. כשהדגים עלו לטעום אותן, זה היה סימן ברור מאין כמותו שהם רוצים עוד. מה אומר ומה אדבר. לא לקח זמן רב עד שגם האחרונים שבקו חיים לכל חי. מישהו מהימן גילה את אוזנינו שגם בחנות הם מתים ברבבותיהם, ורק שהמוכר מגיע מוקדם וממהר לסלק אותם לפח. ההוא גם הרגיע אותנו שזו לא בעיה פרטית. יש לו שכן, הוא אמר, שנוסע כל שבוע להביא סחורה חדשה. אני עצמי התנחמתי במחשבה שאולי הם היו זקנים ופשוט הגיע זמנם, בשיבה טובה. המחזור השלישי התקיים דווקא זמן ממושך. זאת אומרת הרבה יותר משבוע. היה דווקא נחמד, ואפילו התבדחנו על חשבונם בשולחן השבת. בעלי הציע שניקח אותם לסעודה ואפילו התנדב לבדוק אם הם כשרים, למקרה שיחסר לנו. הקטנה אפילו שאלה אם אפשר להכניס את הדג המבושל למים והוא יתחיל לשחות. בסוף גם הם מתו אבל זה היה צפוי כך שלא עשינו מזה עסק. עד היום אני לא יודעת למה הם מתים אצלי. כך או כך, האקווריום עומד היום לתפארת על המקרר, ואין בעיות. מי אמר שצריך להכניס מים באקווריום. שלשום ביקרתי אצל ידידה, שגם לה יש ילדים שהיא קנתה להם אקווריום, אבל לא מרשה להם לנגוע. ראיתי אצלה את הדגים שוחים כאילו כלום לא עומד לקרות, אבל לא קינאתי. היא הסבירה משהו על המים שצריך להחליף ואז שאלתי בערמומיות: "וכל כמה זמן צריך להחליף את הדגים?". היא לא הבינה. היא עוד תבין. בינתיים מצאתי משהו מעניין. יש אקווריום קטן מפלסטיק, תוצרת סין, שבתוכו בית ועץ ואגם ואפילו שני ברבורים והכל במחיר של 12 שקל. זה לא פחות יפה. ומי שרוצה דווקא דג שזז יכולה להתפשר על אקווריום מפלסטיק אטום, עם דגים שמסתובבים כל זמן שהבטריה עובדת. יש גם דבר כזה.