ואיך ציפיה יכולה להחזיק מעמד כמו עומדת בפני עצמה? איך ריח משתמר גם במה שכבר נבול, קמל, יבש? איך זכרונות חיים? בימים המתחילים להתארך החרציות מפנות מקומן לקוצים שדופים של קיץ. אנשים מגלים מחדש את התאווה לבשר צלוי ראשוניות בראשיתית מהבילה. ומשהו בנפש שלי כמו נכסף ומשתוקק למראה אורות נוצצים, נפרשים, נמתחים, משתרגים--- עד כלות. ולעיתים בראש בניין גבוה, אני צריכה לעצור בעד עצמי שלא לקפוץ. להיזכר שלמרות שלפעמים נדמה לי, אני לא באמת יודעת לעוף.