חוזר אל הזיכרונות

והם כמו נוף שלא השתנה

מביט עליהם ממרחק של זמן

מנסה להבין

מי התרחק יותר

בתוך החדר הקטן

נדמה שמעולם לא הייתי רחוק יותר

הסיגריות בוערות במאפרה

על המסך, מרצדות מילים

אהבתי, שנאתי, לקחתי מכל מה שבא ליד

עכשיו אני מנסה להבשיל

על השולחן, רשומות ישנות

אני יכול לגעת בדמויות

הקירות יעטפו אותי או ייפלו

זה רק עניין של זמן

עד שהסודות יתפרצו

ואני אצטרך להסביר

איך הטוב הפך לרע

איך הרע לעולם לא נעצר

והזיכרון הלא כתוב

הוא פתאום מכתב ארוך ומנומק

אני מביט על התמונות

מה זוכר האדם שבמסגרת

האם הוא עדיין מכיר אותי

אולי הוא מפחד ממני

אולי ברח מכאן, אל הקצה השני

בתוך החדר הקטן

מעולם לא הייתי רחוק יותר

ממה שהזיכרון מספר

מכל משפט שאני כותב, אני למד

שמשהו טוב הסתבך

שמשהו רע, הפך שלם

והזיכרונות, הם כמו נוף

לא משתנה לעולם

אני סולל כביש עוקף

אך תמיד מביט לצד