דנה ושירלי רבו ואני חושבת שברגע שטועים אי אפשר להחזיר הכל אחורה, מקסימום לשחזר את ההרגשה והכימיה שהייתה לפני, מערכת יחסים כמו מקודם לא יכולה להיות. כמו שכל בנאדם לא אותו דבר בכל נקודת זמן כי הוא אותו בנאדם בנוסף לעוד זמן בחייו, אינו זהה לחלוטין לעולם. חברות זה הרבה דברים, חוץ ממכונה משומנת של כיף. אני חושבת שזה משהו הרבה יותר מסובך מכל פיתוח טכנולוגי שאי פעם יומצא, אין איש יכול להיות המאסטר של חברויות, אין דוקטורט או אוניברסיטה, בטח שלא ספר הדרכה קטן של איש נחמד שחושב שהוא יודע הכל, חבל שבעצם הוא לא! לדעתי חברות זה משהו שצריך לעבוד עליו, מריבה זה 10 צעדים אחורה על מדרון מאוד תלול. מדרון תלול, החברות, הוא קשה לטיפוס אבל קל ליפול בו, להתגלגל בו בשניות מאות קילומטרים שעלינו אותם בכמה שנים. העצה הכי טובה שאפשר לתת למישהו שהתגלגל אחורה עם חברו היא שצריך לחשוב פעמיים על כל מטר שעוברים יד ביד עם החבר, לעבר הפסגה שאולי תמצא, ואולי עדיף שלא, חברות שמגיעה לפסגה, נשאר לה רק לרדת משם, זאת אומרת לאבד חבר, או להישאר אותו דבר שנים, בעיני זה פשוט משעמם. יש דבר שנקרא 'לקפוץ הר', זאת אומרת לשנות את סוג החברות עם מישהו מסויים. אולי אם רבים ונופלים למטה יותר, מגלים שביל נסתר בחברות שלכם שלא ראיתם קודם, אולי הדרך היחידה להמשיך ללכת, כי הדרך שנפלתם בה מזמן נסתמה. נסתמה בכעס, זכרונות מרים, עצב ובכאב. מחסומים גדולים ומסורבלים שאפילו הרקולס לא היה מזיז. יום אחד יבוא האיש עם המפה לעלייה התלולה שאף פעם לא תיגמר, שביל מרוצף זהב ושוקולד (אם רעבים), יחלקו את המפות בכל הקיוסקים ואפילו למשה המוכר מהסופר למטה תהיה אחת שהוא יקנה לאישתו שרבה עם חברתה הטובה. יום אחד, הרבה שנים אחרי שיפורסמו המפות, מישהו יאבד חבר ויתבע את האיש הזקן, באותו יום העולם יעזוב את המפות, יחליט לחזור לאיך שהיה פעם, כל אחד לבדו צריך להבין. "היה נורא משעמם עם המפות" יאמרו "היה נורא כיף עם המפות" יאמרו אבל אני ידעתי, שהדרך לחברות חרוטה על המפה, והדרך לאהבה, אף פעם לא ימצא המוח והעט שיצליחו לעלות על סודה. אהבה זו מילה גדולה מדי מכדי להפוך למפה, אבל בעצם, מי אמר שחברות לא?!