היא רצתה לקום ולארוז את כל אהבתה בתיק גדול, להגישו לי על מצע של זיכרונות עם המון התנצלויות. "נמאס לי לנדוד" היא אמרה ולא חשבה שנטישת האהבה ובחיפוש אחר אחרת, היא כבר הופכת לנודדת. היא ראתה, אף התאהבה כמו הייתה באגדה, שם, הרי, אין צורך בהקרבה- שם לכל דואגת הפייה הטובה. והנה, כאן, במציאות הקשה- לא מספיק לברך ב"דרך צלחה" אם מנסים למנוע כל הדרך חזרה; צריך לנחישות ולאמונה, לויתור מתוך העדפה, לרגישות מתוך כבוד, להתחשבות מתוך שוויון... ואז יש סיכוי למציאות האהבה להידמות לאהבה מן האגדה. 04/03/03 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel