מלאן פעמים כבר ראיתיך וכל פעם שאראך לידי אתאהב בך שוב ככה, כמו כלום. הלב מיד מתחיל להאיץ, כל זעף לחיוך אני מחליף, כל הדאגות דוחק אל העבר. בעת חיוכך לבי כבר יימס, בעת חיבוקך המוכר היום כבר ניראה כחדש, בעת צחוקך המתוק מתגלגל מזיו פנייך מתמוגג, בעת דיבורך אני מרוכז אך לא בדיבורך כלל, אלא, בשפתייך הרכות שלנשיקה רטובה מזמינות. בעת שידייך הענוגות עסוקות כל הזמן בלטיפות, כל כאב הן משכחות וכל תשוקה הן מעוררות. ובשוך התשוקות באות מלותייך ומרגיעות כל סערות הנפש המתחוללות ממחשבות מבולבלות, באות ומחזקות האמונה שהכל את עושה מאהבה. 30/12/02 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel ארבל