עיניי נעצמות וגופך מתמהמה,
לוחש לי סודות שלעולם לא אשמע.
ורק אחזיק בליבך הדומע,
אמכור בדם את נשמתך.
הרוח תרסק ללא רחמים את האופק,
הגל הראשון מפיל את כל כוחותי.
ואתה עוד עומד ובולע,
אותו מלח המכרסם איברי.
הכוכבים מסתתרים מאחורי סמיכה מלוכלכת,
עם כל טיפה יתומה תזהם סיפורי.
רק החום עוד נשמר לו עמוק,
בתוך מה שמעולם לא היה שלי.
ותיקח את ידי ותקרב אל פניך
ושוב אוכל לעצום ברוגע את עיניי.
אשמור זיכרון במגילות לבי הפועם,
בחוזקה לבי, בחוזקה.
תגובות