שבת בירושלים וההכנות לקראתה

אין כמו השבת הירושלמית ובמיוחד בהכנות לקבלתה, כפי שהייתה בתקופת נעורי. השבת בירושלים הייתה מיוחדת במינה. מה גם שההכנות לשבת התחילו כבר מימי סוף השבוע, החל מיום רביעי וגמור ביום השישי עד לרגע כניסת השבת. הימים הללו  אלו הם ימים שהפעילות בהם הינה שונה לגמרי מהפעילות של הימים האחרים מיתר ימי השבוע.הקניות לשבת וההתרוצצויות התחילו כבר מיום רביעי והתמשכו לעבר  יום החמישי עם הניקיון בבית, הכביסה והגהוץ. ביום חמישי החלה גם מלאכת הכנת העוגות והעוגיות ושליחתם לאפיה בתנור השכונתי וכן בהכנת הבישולים לשבת שהתמשכו גם לעבר יום השישי .

יום השישי הוא יום קצר, מבחינה זו שהשבת נכנסת בו מוקדם מאוד, עם שקיעת החמה, ולכן זה יום לחוץ מדי.

מתן העזרה, בניקוי הבית על-ידי הילדים , החלה מרגע חזרתנו מבית הספר, התבטאה בעזרה  במיוחד בספונז´ה  שנעשתה על-ידי אחיותי, כשלעזרתן נחלץ אחי הקטן יהודה שאותו הזחילו אחיותי אל מתחת למיטות כדי שישטוף שם את הרצפה. הוא היה כזה קטנצ´יק שבקלות זחל מתחת למיטות וגרר איתו את הסחבה שבידו ושטף את הרצפה .אבי כינה אותו "פיץ´ " (שד), כי הוא היה ילד ערני מאוד וממזרי, אבל ילד טוב וחביב על כולם. גם צחצוח הנעליים, של כל בני המשפחה , והברקת הפרימוס וליטושו עם משחת ה"ברסו" הידועה, היה מתפקידם של הילדים.

מלאכת הבישול הייתה בידי סבתי, זכרונה לברכה. המאכלים שבישלה ליום השבת היו מטעמים להלל ולשבח ומיוחדים במינם. מלאכת בישול החמין היה במרכז העשייה. החמין הורתח בתוך קדרה על גבי הפתיליה ולתוכו הוכנסו כמקובל שעועית או חומוס,לעתים גם חיטה," פארך"  ( מעיים של פרה ממולאים אורז ובשר טחון), "פאצ´ה" (רגל קרושה של פרה) וביצים קשות " חמינדוס" עם "קוקליקס" {כופתאות מקמח ממולאות בשר טחון} .

כל החמין הזה היה נשלח, עוד לפני כניסת השבת, לאפיה אל התנור השכונתי והונח שם בשולי התנור לאפיה איטית עד לבוקרו של יום השבת.

ארוחת הצהריים של יום הששי הייתה מאכל חביב ביותר, שנקרא בספרדית "אלבונדיקס הל בויור", אלו הן קציצות בשר עם הרבה שום והרבה פטרוזיליה  שנקצצו יחד עם נשיקת לחם שספגה מים ונסחטה, ובושלו ברוטב של רסק עגבניות ומיץ לימון.

עתה הגיעה שעת המקלחת. להתקלח אז ,באין מים זורמים, זהו סיפור בפני עצמו.

הרחיצה הייתה ב"פלייה" ( גיגית} , כשאמא שופכת עלינו מים חמים מתוך הדוד שהוצב ליד המתרחץ. בזה אחר זה עלו ובאו להתרחץ כל הילדים, ובעזרתה של אמא התרחצו כולם.

כשאנו כבר מקולחים ולבושים כבר בבגדי השבת, אבא נהג לקחת אותנו לסיבוב, לפני כניסת השבת, ברחובות הסמוכים לשכונה וקנה לנו גלידה בקפה "אלנבי".

כניסת השבת הייתה מוכרזת ומלווה בתקיעת חצוצרות, ורק אז תמו העבודות להכנת השבת .

עכשיו הכל מוכן כבר לשבת. שלחן האוכל ערוך ומוכן. מפה צחורה פרוסה עליו ועליה הוצבו בקבוק היין והגביע , שתי ככרות לחם, " לחם-משנה", מכוסים במפית רקומה, מעשה ידי אחיותי, ורקומים בה שתי נרות דולקים עם ברכת " שבת שלום", וה"כרייה" ( עששית השמן ) הוצבה אל מול השלחן כשבתוכה טבולים פתילי צמר דולקים בתוך הקנים .

מהודרים בתלבושת השבת מיהרנו חיש מהר לבית-הכנסת.

בית- הכנסת לא היה גדול, אבל נוצץ וזוהר בתפארתו. מעוטר בקישוטים ובכלים נאים מוכספים ומוזהבים, ושתי עששיות שמן היו מורדות ומועלות מהתקרה ואליה, כדי לצקת בהן שמן ולהדליקם.  ארון הקודש היה מעוטר בפרוכת רקומה חוטים מוזהבים ובראש הארון היה חרוט המשפט " זה השער לה´ צדיקים יבואו בו".

כל מתפללי בית- הכנסת הגיעו מהודרים בלבושיהם ובמיטב מחלצותיהם, ממש כחתנים ביום חופתם, ואלו הם בדרך כלל, עובדי כפיים, וכפי שהכרנום עם סרבליהם, ועתה הינם במלבושיהם המהודרים כך שקשה היה להכירם.

על קירות בית-הכנסת התנוססו תמונת הכותל המערבי, סמלי שנים עשר השבטים ונוסח תפילת " מודים אנחנו לך ".

תפילת מנחה של ערב שבת הייתה מסתיימת עם כניסת השבת ואז מתחילה תפילת קבלת-שבת עם הפזמון "לכה דודי" ולעתים , אם נותר זמן , קוראים במנגינה את שיר השירים וממשיכים בתפילת ערבית של שבת עד לסיום התפילה עם הפזמון "יגדל אלוקים חי".

מתפזרים איש איש לביתו עם לחיצת ידיים איש לרעהו, מלווה בברכת "שבת שלום".

תמה תפילת "ערבית של שבת" ועם דמדומי הליל חוזרים הביתה. מתיישבים מיד סביב השולחן , כשבראש השולחן ניצב אבי ופותח בפזמון "שלום עליכם מלאכי השלום" ו"באשת חייל מי ימצא". אני מצטרף אליו לשירה ואבא ממשיך ומקדש על היין, מברך על נטילת ידיים והמוציא לחם מן הארץ. האוכל המוגש לסועדים הינו ממש מטעמים לשבת ובאווירה נעימה,מה שנקרא "עונג שבת", מסיימים בשיר "צור מי שלא אכלנו"  ובברכת המזון.

ההשכמה בבוקר יום השבת, לקראת היציאה לבית-הכנסת, הייתה מוקדמת מהרגיל. כבר  בצעידתנו לבית- הכנסת חשנו בנשימתנו את ניחוחות החמינים שנדפו מכל בתי השכנים והבשימו כל פינה בשכונה. אווירת שבת שקטה  ורגועה שררה בכל פינה, רק קולות התפילה בקעו מבית-הכנסת ונשמעו ברמה.

אחת המתנות היפות שהעניק לי אבי ליום השבת, זו הייתה טלית קטנה ומאוד חמודה והייתי מאוד גאה להתעטף ולהופיע בה בבית-הכנסת.

מתחילים בתפילת שחרית, קריאת התורה,תפילת מוסף והעלייה לברכת הכהנים.

לעתים גם אני הצטרפתי לעליה לברכת הכהנים ונכנסתי מתחת לטליתו של אבא. כשהגיעה שעת מוסף, זו הייתה השעה שאחיותי נשלחו להביא את החמין מן התנור. עד שהיינו מגיעים הביתה היו מגיעות כבר גם אחיותי  עם החמין שהיה כבר על השולחן.

ליד החמין נמזג גם הערק, כמקובל בין הספרדים, ואנו הילדים רק טעמנו ממנו.

אמי, זכרונה לברכה, הייתה בעלת קול נעים ביותר,וכולם נהנו לשמוע את שירתה, נהגה לפתוח בשירי נשמה ספרדיים ויווניים . אחותי לאה הייתה, גם היא, בעלת קול נעים מאוד, הייתה מצטרפת ומלווה אותה בשירתה והמשכנו בשירת שירי השבת.

מדי שבת נהגנו לבקר את משפחות דודותי,  הדודה רבקה והדודה שרה והיינו נשארים  עד לצאת השבת וחוזרים לאור ניצנוצם של שלשת הכוכבים הראשונים, המבשרים את צאת השבת, והיה אפשר לברך כבר על ההבדלה.

כך עברה השבת בימי ילדותי,בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ. שבת במלוא קדושתה כולה חרדת קודש שלה ציפינו כל השבוע.