היום יש לדני יומלדת,
אז אני נמצא אצלו.
היה נורא כיף ועכשיו כולם הולכים הביתה,
כי המסיבה ניגמרה.
אני מחכה לאבא ואמא שיבואו לקחת אותי,
אני מתקשר לפלאפון של אבא, ואבא אומר שעוד 10 דקות הוא אצלי.
אז אני מארגן את הדברים שלי ואומר יפה שלום לכולם.
ויוצא החוצה.
נורא קר אז אני לובש סוודר.
נראה לי שעברה כבר שעה ואבא ואמא עוד לא באו, הם אמרו עוד 10 דקות, אני בטוח, אבל הם עוד לא פה.
מתחיל לרדת גשם, אבל אני נשאר בחוץ, אני מחכה לאבא ואמא שאמרו שהם עוד 10 דקות באים.
למה הם כל כך מתעכבים?
הם אמרו 10 דקות אבל עברו כבר שעתיים.
אני כבר לגמרה רטוב,
ומקלל..."יא בני זונות הלווי וימותו"
הם אמרו 10 דקות כבר עברו שעתיים.
אמא של דני הלכה לזרוק את הפח,
והיא ראתה אותי יושב רטוב על המדרכה ובוכה.
היא מהר מאוד הכניסה אותי לבית של דני,
ונתנה לי בגדים יבשים.
אני הייתי נורא עייף ונרדמתי על הספה בסלון.
למוחרת אח הגדול שלי העיר אותי ואמל לי: "קום תתלבש ובוא..."
באוטו אמרתי:"אני שונא את אבא ואמא הם אמרו שהם יקחו או..."
לפני שסיימתי הוא ביא לי כזאת סטירה מצלצלת ועצר את המכונית.
הסתכל אלי בעניים דומעות ואמר בכעס:"אף פעם אבל אף פעם אל תגיד את זה שוב!"
לא הבנתי מה הוא כל כך כועס, אבל הוא לא המשיך.
הוא התניע את האוטו והמשכנו לנסוע.
הרגשתי שהלחי שלי בוערת, הסטירה היתה כל כך חזקה...
"אני צריך לספר לך משהו..." הוא אמר פתאום אבל לא המשיך.
"כן...?", "אמ...זה בקשר לאבא ואמא...הם לא באו לקחת אותך כי...הייתה להם תאונה"
"אבל הם בסדר נכון?"
הוא לא ענה לי, הוא הסתכל עלי העניים דומעות ורק אמר:"אני מצטער...".
בהתחלה לא הבנתי, אבל אז זה הכה בי פתאום בחוזקה.
התחלתי לצרוח.
הוא עצר את המכונית, ובא לחבק אותי, אבל אני פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה.
"רון בוא הנה אתה תתרטב, יורד גשם.."
לא הקשבתי.
רצתי על הכביש, נפלתי, ולא קמתי..נשארתי שוכב על הכביש וצרחתי, רק צרחתי...
מרב ב
-
יש הרבה אנשים שמפספסים את היופי של החיים...
את הרגעים הקטנים והיפים ...
תעצרו ותבדקו מידי פעם, שלא פספסתם את אותם הרגעים..תבדקו איך אתם חיים
תגובות