אומרת כמו פוקדת, בטוחה ולא פוחדת, אך בכל זאת חושבת, אולי אני טועה. במילותי לא חוזרת, בוכה וגם צוחקת, הולכת ונשברת, לא יודעת מה קרה. בקו ישר הולכת, בגאווה ולא חוששת. את עצמי אני לא אוהבת, אז איך אני ממשיכה? תמיד קדימה הולכת, חוזרת אחורה ובודקת, נעצרת ובמקום מתישבת. זקוקה לעזרה. לאן אני צריכה ללכת? שוב פעם מתיאשת, את דרכי מאבדת, את האור כבר לא רואה.