עיניו שוטטו בעיתון היומי, הוא לגם קפה חם ומהביל מכוס כחולה גדולה וריפרף בעיניו על החדשות-הלא חדשות. כהרגלו הוא דיפדף לעמוד המודעות .יום אחר יום הוא השתעשע ברעיון של אימוץ חתול/רכישת מכונית יד שנייה/מציאת אהבת חייו. בכל יום אחר רעיונות אלו היו נשארים בגדר חלומות מתקתקים בדימיונו, אך היום לא היה יום רגיל שכן תוך כדי שיטוט צדה את עיניו מודעה קטנה שבראשה מצויירים לבבות אדומים ובה נאמר: "מרגיש לבד? רוצה מישהו לצפות איתו בשקיעות רומנטיות? מחפש/ת אהבה!?? אם התשובה היא כן אז יש לנו בשורה בשבילך, אתר שידוכים חדש נפתח-שפע בחורים, שפע בחורות והכי חשוב שפע הכרויות! כנס/י עוד היום ל:www.forloveklikhere.co.il ואולי תמצא/י את האהבה שלה חיכית כל חייך". לו היה זה כל יום אחר הוא ודאי היה מחייך וממשיך הלאה אבל באותו היום שרתה עליו רוח של בדידות והעננים שכיסו את הרקיע לא נראו כמבטיחים עתיד שונה, לכן ניגש בצעד מהוסס לעבר המחשב, התיישב מולו והקליד את כתובת האתר. לעיניו נגלה מסך ורדרד מקושט בלבבות וקופדונים עם חצי אהבה בידיהם, שהיו דווקא די חמודים לטעמו. בלי הרבה שינויים וחריגות מהאמת הוא הכניס את פרטיו לשורות הריקות של כרטיס החבר שנפתח לו, דרך כרטיס זה, כך נאמר באתר, יוכלו נשים שנתוניו נראים להן לפנות אליו והוא יוכל לפנות אליהן ולאחרות. הוא סיים למלא וקרא שוב את הכתוב במסך מולו: שם/כינוי:יונתן רוזנברג גיל:27 קצת עליי:קצת קשה לי להגדיר את עצמי בכמה מילים ובכלל...אבל אם כבר להגדיר, הייתי אומר שאני אינטלגנטי, כן, רגיש, עם חוש הומור וצנוע... תחומי עניין: מוזיקה בעיקר רוק ומוזיקה ישראלית, סרטים של אלמודבר, אוכל איטלקי וספרים. מחפש אצל בת זוג: שתהייה אכפתית, נאה, ספונטנית ובעלת חוש הומור. בהיסוס קל, תוהה האם אלו המילים שיביאו לו אהבה, הוא הוסיף את תמונתו הקיש אנטר וחיכה.
השעות במשרד לא חלפו, והעננים שכיסו את השמיים כמו בישרו על הסופה שעתידה לבוא דווקא ביום שהיא שכחה את המטריה בבית. היא לגמה קפה שחור מקווה לא להירדם מול המסך. היא סגרה את התוכנה שעליה עבדה ופצחה במשחק סוליטר סוער, לאחר חמישה הפסדים וניצחון אחד , התייאשה וסגרה את המשחק. במוחה כבר עלתה מחשבה שובבה של הליכה מוקדמת הביתה,אך היא ידעה שהבוסית שלה לא תאהב את זה, במיחד אחרי שהיא הבטיחה לה שהיא תישאר בעבודה עד שהיא תמצא רעיון חדשני ומקורי למסע הפירסום של קלווין קליין. היא גירדה את מצחה בנסיון למצוא רעיון והחליטה להתחבר לאינטרנט כדי לחפש קצת השראה. היא עברה באתרים של משרדי פירסום שונים ועיינה בתיקי העבודות שלהם ("זה לא לגנוב, אני רק מחפשת קצת השראה, היא חשבה לעצמה) אבל שיטוטיה לא העלו דבר. לפני שהיא נכנעה סופית ובאה להתנתק, קפצה לה מול העיניים פרסומת ורדרדה, מסוג הפרסומות שאי אפשר לסגור ובה נאמר: "היי את, כן את, מחפשת קשר? מרגישה בודדה? רוצה סטוץ ואפילו מערכת יחסים לטווח ארוך? הכנסי עכשיו ל:www.forloveklikhere.co.il ותמצאי את מה שאת רוצה!" בראשה התרוצצו מחשבות שונות: "פרסומת לא משהו...,אבל מה יש לי להפסיד? אין לי בדיוק חיי אהבה (אלא אם אני ורקסי זה נחשב קשר...) לפחות זה משהו שאוכל להתעסק בו עד שאני אמצא רעיון לקמפיין..." היא הכריעה לטובת העניין והביטה מאחוריה לבדוק שאין אנשים שרואים מה היא עושה במקום לעבוד, המשרד היה כמעט ריק. היא החזירה את ראשה למסך ונכנסה לאתר. לפניה התגלה מסך ורוד עם לבבות אדומים וקופדונים, שהיו די קיטשיים לטעמה. "בחרי קטגוריה ,לחצי ומצאי אהבה" זעק מולה כותרת אדומה. היא בחרה את הקטגוריות (גבר, 25-34, אזור ת"א) ולחצה ל כפתור קטן וורוד שנכתב עליו find me love. מולה נפתח מסך חדש מלא בתמונות של גברים, מחייכים אליה ומזמינים אותה ליחסים לטווח ארוך/קשר עמוק ואפילו חתונה באופק,מצהירים על עצמם כי הם "נשמה עדינה בקליפה קשה", "גבר אמיתי שרוצה ללמוד איתך על אהבה","מאמין בזוגיות", "אעשה הכל למען האהבה האמתית שלי, כולל ספונג'ה" וכדומה. היא ריפרפה בעיניה על התמונות עד שנתקלה בתמונה די חמודה של בחור עם עיניים ירוקות, שיער חום ופנים שמשדרות תמימות, היא לחצה על תמונתו ולעיניה נגלה כרטיס החבר שלו. היא קראה את הפרטים שהוא כתב על עצמו :"קשה לי להגדיר את עצמי"... "גם לי" היא חשבה לעצמה וחייכה, מאושרת לראות שיש באתר הזה לפחות מישהו אחד שלא כל כך בטוח בעצמו. היא המשיכה לקרוא, בוחנת אם היא מה שהוא מחפש. "ספונטנית?" היא תהתה לעצמה, "טוב אפשר להגיד שאני ספונטנית, למשל אתמול איחרתי לעבודה בשעה באופן ספונטני, ושלשום הורדתי את הבל באופן ספונטני.. אה ולפני שבוע ראיתי סקס והעיר הגדולה באופן מאוד ספונטני". היא סיימה לקרוא וכעת היססה לאן להמשיך משם, הייתה לה אפשרות להשאיר לו הודעה בתיבת הודעות מיוחדת, אך היא לא הייתה בטוחה בעצמה: "ככה לשלוח פרטים על עצמי למישהו שאני בכלל לא מכירה? אולי הוא פסיכופט!?... ואולי הוא אהבת חיי? אבל מה הסיכוי שזה יקרה.." היא סיכמה את העניין ובאה לצאת מהאתר. שנייה לפני שהיא לחצה על האיקס הקטן בראש העמוד היבהב מולה כפתור קטן מתחת לתמונה של יונתן "אני באתר בואי נדבר" זה סימן משמיים היא חשבה, ככה אני אוכל לפחות להכיר אותו קצת ואז להחליט בקשר להמשך..." היא לחצה על העכבר וחיכתה.
ערב טוב, מה נשמע? קפצה מול עיניו תיבת שיחה ובתוכה השאלה. "אני בסדר, מה שלומך ואיך קוראים לך אם מותר לי לשאול?" היא הסתכלה על השאלה והתעכבה לרגע, היא רצתה להכיר אותו לפני שהיא נותנת לאדם זר את הכבוד להכיר אותה, היא חשבה מהר וכתבה "שלומי טוב, תודה וקוראים לי ליאת" "ליאת מה?" "ליאת שילוני" "בת כמה?" "26". "תל אביבית?" "כן" "במה את עובדת?,"רפואת שיניים, ואתה?" "אני מוזיקאי, יש לי להקה" "באמת? איך קוראים לה? "שתיים נשיקה" "מה? למה?" "זה דווקא סיפור די מצחיק, לגיטריסט שלנו יש דודה רומניה בתחילת דרכה של הלהקה עשינו חזרות אצלו בבית, פעם אחת דודה שלו היתה שם בביקור, היא סימנה לו לבוא לתת לה נשיקה. הוא, מסמיק כולו מרוב בושה, בא ונתן לה נשיקה אחת אז היא אמרה לו: "לא, לא שתיים נשיקה".במבטא רומני כבד כמובן". "נחמד...".הם המשיכו לדבר, על התחביבים שלהם ועל חיות המחמד שלהם (היא אמרה לו שיש לה חתולה שקוראים לה פונץ') וממשפט למשפט הוא מצא חן בעיניה יותר. הם דיברו בערך שלושת רבעי שעה ואז he poped the question : אז תגידי...זה פעם ראשונה שאני עושה את זה, אבל בא לך אולי להיפגש?" "שיט" היא חבטה עם ידה על ראשה, לא שהיא הצטערה שהוא רוצה להיפגש איתה, הוא דווקא נשמע לה חמוד, ממש חמוד... אבל מרוב הרצון שלה להכיר אותו קודם יצא שהוא לא מכיר אותה בכלל... ואיך היא תגיד לו עכשיו שכמעט כל מה שהיא אמרה לא היה נכון, הוא בטוח לא ירצה להיפגש איתה... לפתע הבזיק במוחה רעיון גאוני, אפילו קצת משוגע אבל הוא מצא חן בעיניה והיא החליטה להוציא אותו לפועל מיד."בשמחה, מתי?" "יש לך זמן בערך עוד שעה? "כן" היא ענתה וסובבה את ראשה לעבר החדר של הבוסית שלה לבדוק אם יש אפשרות לבריחה. "אוקיי אז איפה נוח לך?" ,הוא שאל, "לא איכפת לי איפה שנוח לך..." "טוב, אז אפשר ברחוב פרישמן ליד הבית קפה, מכירה?" "כן,זה מצוין לי" "ואיך אני אזהה אותך?" "אני אלבש ג'ינס וחולצה אדומה" "טוב, אני אלבש ג'ינס וחולצה שחורה" "להתראות בעוד שעה" ,היא כתבה והתנתקה, אוספת במהירות את חפציה, מעיפה מבט אחרון במשרד, מוודאת שהוא ריק וחומקת בצעד קליל לעבר המעלית. תוך עשר של ריצה מטורפת בגשם היא הגיעה הביתה, טיילה עם רקסי, התקלחה והתלבשה, רבע שעה לפני הפגישה המיועדת היא כבר ישבה בתוך בית הקפה החמים, מתחבאת מפני גשם הזלעפות שבחוץ, בחצאית שחורה וחולצה אפורה, מחכה שהוא יגיע. כעבור עשרים דקות היא הבחינה בו מחוץ לבית הקפה, בחור גבוה, עם שיער חום, עיניים ירוקות ופנים שמשדרות תמימות, בדיוק כמו בתמונה, אוחז במטריה ומחכה לה, או יותר נכון לא בדיוק לה ... עשר דקות עברו מאז שהוא הגיע לשם וידיו רעדו מרוב קור, הוא החליט לברוח הקור ולהיכנס לבית הקפה, הוא התיישב ליד החלון עם גבו אליה והתבונן בגשם שירד, מחכה לבחורה עם הג'ינס והחולצה האדומה. עברו עוד עשרים דקות והוא עדיין חיכה הוא לא ראה את הבחורה בחצאית השחורה והחולצה האפורה עד לרגע שניגשה אליו ושאלה אותו בקול נבוך: "יש לי שאלה קצת מוזרה, אבל אתה אולי במקרה תומר ארמוני?" "לא האמת שלא, למה?" "אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל קבעתי פה בליינד דייט והוא לא הגיע אז חשבתי שזה אולי אתה,אבל כנראה שהוא דפק לי הברזה." "איזה צירוף מקרים, גם אני קבעתי כאן בליינד דייט והיא גם לא הגיעה, דרך אגב קוראים לי יונתן" "גלית" היא אמרה ולחצה את ידו. "אני יודע שאני לא מכיר אותך אבל בתור שניים שהבריזו להם באותו ערב הייתי שמח לשתות איתך קפה." "גם אני איתך. בגלל שלשנינו הבריזו כמובן" היא אמרה והתיישבה. הם הזמינו קפה ודיברו ודיברו, על סרטים של אלמודבר ועל חיות המחמד שלהם (היא סיפרה לו בהרחבה על הכלב שלה, רקסי).היא סיפרה לו שהיא עובדת במשרד פירסום והוא סיפר לה שיש לו להקה שקוראים לה "שתיים נשיקה" ושאת הרעיון לשם הם קיבלו מהדודה הרומניה של הגיטריסט. הם צחקו ונהנו והשעה נהייתה מאוחרת .הוא הציע לו לעלות לדירה שלו והיא הסכימה ברצון. הם נשארו ערים כל הלילה מדברים, שותקים, צוחקים ואוהבים. לקראת הבוקר הגשם הפסיק והם יצאו לראות את הזריחה מהמרפסת שלו, הם ישבו מכוסים בשמיכת פוך עבה ושתו קפה חם ומהביל מכוס גדולה וכחולה. הוא התקרב אליה וחיבק אותה חיבוק חם וארוך ותוך כדי כך לחש באוזנה: "איזה מזל שהדייט שלי לא באה", "איזה מזל ששלי לא בא , אתה יודע דרכים משונות יש לגורל.."היא לחשה לו בחזרה וחייכה.