אני מפחדת ממש
שאני אקהה את עצמי
הרבה יותר מדי.
שהרעיונות שלי יברחו ממני
שאני אברח ממני.
שלא יהיה לי אכפת
אבל אני אמשיך להגיד שאכפת לי
כי ככה צריך.
ודווקא היא
מכל האנשים בעולם
פתאום פתחה אותי בחזרה.
ואני מבינה עכשיו
כמה התבשלתי במיץ של עצמי לאחרונה.
כמה הרחקתי את עצמי מכל מעורבות רגשית במשהו.
תמיד תמיד להיות שם
אבל אף פעם לא להיות שם באמת.
ירידות ועליות מוזרות של מצבי רוח
שאין להם הפעם שום קשר להורמונים.
רצים עד שרואים את קו הסיום
אבל בוחרים לא להגיע
כמה לא אופייני לי.
תגובות