הפחד

הפחד הזה עליו אני מדבר הוא כמו חבל שנקשר לגזעו של עץ קטן.

העץ גדל ומקיף את החבל והחבל מתכסה בעץ עד שנבלע בו לגמרי.

אי אפשר להוציאו משום שהוא עמוק עמוק בפנים עוד מימי הראשית. 

הוא נטע זר שדוחף את זרועותיו הארוכות לכל עניין, לכל תחום, לכל חוייה. הוא לא מרפה לרגע.

לפעמים נדמה שבסוף שנות חיי אני אהיה קל בחצי ממשקלי. גם הפחד יעלם וגם כל כלי הנשק שאגרתי במשך חיי ומשמשים אותי במלחמה נגדו.

אני מותש. אך אין לי אלא להמשיך את מלחמתי.

אין יאוש.

צרה היא...וממנה ניושע.