יושב מול המים
מביט בסירות היוצאות
יכול בכול רגע
לקום ולעזוב
חצי שנה חלפה
והמכתבים נשארו במגירה
לא זוכר מה אמרת לי
רגע לפני שנסעת
לא זוכר אם התחבקנו
או רקדנו לחינם
שמעתי שאת בונה לעצמך חיים
ואני משוטט בין האנשים
מחפש דמויות לסיפורים
שתיקות להפר
משעה לשעה
הכול נראה דומה
יושב מול המים
זוכר ילדים קטנים
רצים, צוללים אל תוך המים
אחר כך יוצאים
כמו אל חיים חדשים
חצי שנה לא שמעתי ממך
תגידי, איך עוברים עלייך הלילות?
לאן את נוסעת בימים?
מן המרפסת של הבית, אפשר לראות כול בוקר
את הדייגים יוצאים
נזכר, איך היינו שותים קפה בלי להרגיש
שעוד יום עבר, עוד רשימה של אנשים
נמחקת אצלנו במפנים
את אמרת, שאת נוסעת
רצית לראות
איך חיים בצד השני
זה שתמיד חלמנו, ששם נמצאים
החיים האמיתיים
רגליי נוגעות, לא נוגעות במים
נשען קדימה
כמו רוצה ללכת, רק לא יודע לאן
השארתי על השולחן
מחברות מלאות מילים
ויש על המדף, תמונה אחת
המסגרת נשארה שלמה
זה רק אנחנו שחסרים
אני רואה את האנשים
כול בוקר, יוצאים לעבוד
ובערב, שהכול נראה רגוע
תמיד יש איזו מלחמה לגמור
אהבנו לרקוד, אחר כך שתקנו שעות
לעיתים שכבנו, רק לא ידענו
מה עושים בסוף
חצי שנה לא שמעתי ממך
לעיתים אני מחכה בלילה, שם ליד המים
רואה את הסירות יוצאות
זוכר איך אמרתי לך פעם
תמחקי הכול, רשימות של אנשים, תמונות, רגשות
מביט עוד מעט בוקר, הדייגים יצאו שוב לדוג
מן המרפסת, אפשר כמעט לראות את הסוף
תגובות