את אומרת
תסתכל
אלוהים מביט בנו עכשיו
אני לא מצליח לצחוק או לעשות פרצוף מצחיק
מרחוק שומעים הדי מלחמה
מקרוב אין יותר פנים להסתיר
אני משאיר את הסיגריה במאפרה וקם ללכת
יש תנופה מסוימת
אי אפשר לעצור את הצער
זה שתוקף אותי כול פעם
שאני מביט במעגל שאנחנו נזרקים ממנו אל תוכו
ובחזרה
בואי נרקוד, בואי נשוט
בואי נפיל עוד חללים מתוכנו
אולי בארוחת ערב פשוטה
נתפשט וניכנס למיטה
גם אנחנו אהבנו פעם
אחר כך באה הזקנה
המרירות והכעס
תביט את אומרת
יש מקומות שלא נהרסו על ידנו עדיין
לאן אפשר לברוח מפה, אני לא יודע
לאן שאני לא נוסע,
אני תמיד מרגיש ישן
כמו פצע פתוח שמפחד להתכסות
ואני מביט בשמיים
אם יש אלוהים
הוא רואה אותי נע בתוך עצמי
בחוסר מטרה, חוסר מקום
אין אהבות קדושות, את אומרת
ואז קמה לעזוב
הרקב מתפשט בתוכי
משאיר לך עקבות
שלא תשכחי איך לחזור אלי
אני קורא לך
תסתכלי איך המדפים מסודרים
ונשאר לי זמן חופשי
לתת לרקב להתפשט
מן הפנים פנימה
ואת לוחשת לי בצער
תביט, איך אלוהים מנצל אותנו
ואני לא יודע
אם לקום ולעזוב
בתנופה אחת
תמיד יש מקום לבריחות
תמיד יש עוצר להספיק
גם את יכולה לאהוב פתאום
אבל אנחנו כבר עברנו את השלב
בו התוצאות משפיעות על המשחק
עברנו את עצמנו,
תביטי בי
הרקב עכשיו מחליף את מה שאהבת
אהבתי לברוח איתך
שזה נשאר בתוכנו, לא יכולתי להפסיק
ואת אומרת, תביט, אלוהים עכשיו צוחק בקול
אבל אני לא יודע לעשות פרצוף מצחיק
