אני וחברי הטוב שיחקנו ביחד פרה עוורת הוא כיסה את עיני, לקח את שורש ליבי- והחביא. אני כאן לידך- הוא חייך, ועכשיו, קדימה- חפשי! גיששתי מיששתי ציחקקתי במבוכה, זה חדר גדול מילמלתי אומללה. חיפשתי עוד קצת אך סבלנותי פקעה- "אולי רמז? או חם-קר... בבקשה" התחלתי לבכות, ניתקלתי במיטה. ניסיתי בכיסא לתפוס- נפלתי חבוטה. "נו די זה לא מצחיק" חשפתי את עיני. שחור סבב אותי לאן הלך האור? ומי ירים אותי? ומי יחבוש פצעי? היכן המתג? היכן הוא חברי? ושורש לבבי?