מתוך ימים של שחור,

נפלטת אילך.

בורחת הרחק הרחק מהרעש,

רצה ופורצת אל זרועותיך.

מתוך שעות של לחימה,

בטוב, ברע,

מבין כאבים של גאוה,

מתפללת רק אילך.

ימים שכאלו, בהם גאוה

רודפת אחר דאגה.

ימים שהרע, כובש, בלי שום מאמץ,

וקרב מדמעה.

בימים כאלו,

עת הכוכבים כבר יצאו,

מתקפלת בפנים, בפנים,

ונכנסת אילך,

התסכים?

התקבלני בזרועות חמות,

שוב סולחות, מלטפות,

איך הן כל-כל אוהבות?

התרשה לי, להניח את ראשי,

עמוק בתוכך,

ומתוך הדממה הטובה, והחסודה,

לבכות, לבכות רק לך.

מלך נורא.

רק שלך, בשבילך,

ביתך.